יום ראשון, 19 בפברואר 2012

פירות העונה


מתחשק לי לכתוב על כמה מסדרות העונה. לא על כל הסדרות שיוצאות, בטח לא על כל אלה שניסיתי, ולאו דווקא על הכי טובות. בא לי לכתוב על שלוש סדרות ספציפיות העונה שמשום מה ממש עושות לי את זה. רינה נו לאגראנג'ה, סנקי זשו סימפוגיר, ומורצו פיירטס.
[קליפ פתיחה]

כשהעונה החדשה רק התחילה, לפני שהספקתי לבדוק את הסדרה, ראיתי תמונה ממנה (מהשיר פתיחה), שהיתה מצוירת בסגנון די מגניב. זה היה אחד הדברים המפתים, אני חייבת לציין, אז התפניתי לבדוק אותה.

הגיבורה של הסדרה היא תיכוניסטית בשם מאדוקה, שכמו בשאר סדרות המכה, מבקשים ממנה יפה לנהוג ברובוט ענק, כדי להילחם באויבים לא ברורים מהחלל. להפתעתי (וגם להפתעתם של אחרים) מאדוקה לא יותר מדי בהלם, וזורמת עם הרעיון. בכללי, מאדוקה היא בחורה שאוהבת לעזור לכל מי שרק צריך, והיא אפילו מנהלת מועדון כזה בבית הספר שלה. בחורה חיובית ומארוּ במיוחד. שינוי מרענן!
גם הדמויות האחרות די מעניינות, והרעים עושים רושם שהם לא באמת רעים. העובדה שאין לנו אקספוזיציה בתחילת הסדרה מאפשרת את הפיתוח הזה, לדעתי. כיף, יפה, ומעניין.



[שיר פתיחה להורדה]

לא מיהרתי לבדוק את הסדרה הזאת, אבל חבר האיץ בי, אז למה לא.
במבט ראשון הסדרה עשתה רושם חלש במיוחד, או יותר נכון, עקום במיוחד. רמת הפקה מאד נמוכה נותנת לסדרה מראה "איכותי", מבחינת ציור ומבחינת אנימציה. זה מטשטש את החושים ומפריע לשים לב לזה שהמדובבים והמשחק טובים, המוזיקה טובה, וייתכן שגם מה שמתרחש די סביר.

למעשה מדובר על בחורות שהתפקיד שלהן הוא להילחם במין מפלצות בשם noise, שהורגים אנשים על ידי הפיכתם לאפר, ועל הדרך הם עושים רעש ממש מעצבן. לבחורות יש מין שריון וכלי נשק בשם סימפוגיר, והם "מופעלים" כשהן שרות. היתרון בזה הוא שיש  insert song כל פרק, רוב הזמן של מיזוקי נאנא. מהר מאד ה-noise הפכו לסתם רעש רקע ופינו את הבמה לאיזושהי קונספירציה שמתרחשת, ואנחנו עדים רק לחלקה...
בגדול, הסדרה היא מין "מה לעזאזל קורה פה? האנימה". כי לצד הפן הויזואלי מזעזע, אחלה מוזיקה ודמויות מקסימות, יש אלימות, פיצוצים, דם, סאדו, ורצח של שרי ממשלה (?). איזשהו בליל לא קוהרנטי, אבל יכול להיות שזה מה שהופך אותה לכייפית.



Mouretsu Space Pirates
[קליפ פתיחה]

 
הגיבורה שלנו היא מאריקה, תיכוניסטית חביבה, שהיא נצר למשפחת פיראטים. פיראטים בחלל.
ביום בהיר אחד מודיעים למאריקה שהיא היורשת של תפקיד הקפטן בספינת חלל של פיראטים, הבנטנמארוּ, אחרי שאבא שלה נפטר. אמא שלה, פיראטית גם כן, היא מי שמגדלת אותה.

למאריקה יש כישרון לא קטן בהטסת כלי רכב חלליים למיניהם, ומסתבר שהיא גם קורצה מהחומר ממנו עושים קפטנים. בהתחלה היא מתלבטת בשאלה אם היא אכן מוכנה לקבל עליה את התפקיד, ומשם, השמיים הם הגבול. טוב, לא...
בהתחלה נדמה כאילו הסדרה לא סגורה על הז'אנר שלה, בית ספר, חלל, מייד קפה, מה בדיוק, ונדמה כאילו "קורה הרבה כלום", אבל היא בעצם מכניסה את הצופה לאט לאט לאווירה שלה. אנחנו נזרקים פתאום ללוחמה אלקטרונית, טקטיקות קרב בחלל, שוד לאור הכוכבים, ושאר חוויות. יש לה קטע משלה, לסדרה הזאת.



נמאס לי להיות הבן אדם הכמעט יחיד שצופה בסדרות הנהדרות האלה!