קואופרטיב בלוגי האנימה בישראל – נושא שני

באיחור אופנתי סוף סוף מצאתי את הזמן לכתוב פוסט על הנושא של חודש אוקטובר של הקבא"ב. אני יודעת שכבר פורסם נושא שלישי, אבל ממש רציתי לכתוב על הנושא השני, "ז'אנר אהוב עליכם וסדרות שמייצגות אותו".

באופן כללי לא יצא לי לחשוב לעומק על ה"ז'אנר" האהוב עלי, בעצם יותר כמו נושא או theme אהוב עלי, משום שפשוט אני נוטה לצפות, או לפחות לנסות, ברוב הסדרות שיוצאות בעונה מסויימת, ומה שתופס אותי תופס. זה לא חייב להיות מהז'אנר האהוב עלי, אלא פשוט להיות כיף, אז לא חשבתי על זה יותר מדי.

בזכות הנושא החודשי של הקבא"ב חשבתי על זה והגעתי לאיזושהי מחלוקת. בגדול הנושא שאני יותר אוהבת באנימה הוא "ילדות קטנות" (יותר נכון - בחורות בגילאי העשרה) עושות דברים לא שגרתיים (ביחס למוסכמות כיום). אם אפשר אז שיהיה בכיוון של לחימה זו או אחרת (מלחמה או קרבות שונים). פשוט כי זה bad ass.

אם אני מסתכלת על העניין יותר מקרוב, אני רואה שבין הסדרות שאני אוהבת שעוסקות בנושא הזה יש בעצם פיצול: בחורות נלחמות (בין אם במסגרת צבאית ובין אם לאו), ו"מכה-מוסומה", מעין טיפוס של מאהו-שוג'ו, בו במקום להשתמש בכוחות קסם כדי ללבוש שמלות ולירות לייזרים, יש שימוש בטכנולוגיה כדי לעטות שריון רובוטי ולירות לייזרים (או בעצם להשתמש בכלי נשק).

ישנה גם סדרה אחת שאני אוהבת במיוחד שנמצאת על התפר בין שני הנושאים השונים, שיתכן מאוד שעוררה בי את האהבה ל"ז'אנר" הזה, והיא סטרייק ויצ'ס.

אני משערת שרוב האנשים שצופים באנימה יסתכלו על סטרייק ויצ'ס בביטול בטענה שמדובר בסדרת אצ'י טיפשית. כל אחד מה שמתאים לו, הפסד שלהם וכל זה, אבל מעבר לרגליים החשופות (אפשר לחשוב שאף פעם לא ראיתם בחורה בבגד ים), יש בה הרבה מעבר. הסדרה מתרחשת במלחמת העולם השניה, כשהמציאות בה שונה משלנו ובמקום גרמניה הנאצית יש חייזרים שהופיעו משום מקום ומחריבים אזורים שונים בעולם, ובעיקר את אירופה. כמה נוח. הגיבורים של הסדרה הן בחורות בגילאי העשרה המגוייסות למלחמה ונלחמות בחייזרים באמצעות "מטוסים" (המבוססים על מטוסים ממלחמת העולם השניה) שמתחברים להן לרגליים ופועלים על כוח קסם, וכלי נשק שונים (ממלחמת העולם השניה כמובן). מכה-מוסומה לתפארת.

כפי שניתן לראות, הנושא של הסדרה פוגע בול ומאוד רלוונטי לאינטרסים שלי, או שבעצם הוא זה ש...יצר את האינטרסים שלי? זה לא משנה כל עוד אני נהנית.

מכאן זה מתפצל לסדרות שהנושא שלהן הוא בחורות נלחמות/במלחמה/וואטאבר, למשל סורה נו אוטו, אופוטה, סטלה, בנות וטנקים (עליה כבר כתבתי פוסט), בסקט ארמי (פחות או יותר) כמובן סטרייק ויצ'ס שהזכרתי ועוד רבות שבטח פשוט לא עולות לי לראש כרגע. יש מצב שגם טושוקאן סנסו ויורמונגאנד נכנסות לקטגוריה הזו, למרות שהן לא רק על בחורות... אולי סתם החי"ר קודד לי לDNA.

את סורה נו אוטו אני אוהבת לא רק בגלל הנושא שהוא בעצם הרקע של הסדרה, בחורות בצבא וחיי היום יום שלהן, אלא גם בגלל ה-setting הכללי של עולם פוסט-אפוקליפטי שלא ממש גילו לנו לעומק מה קרה בו בעבר, וגם בגלל האווירה המרגיעה של הסדרה (שכבר משתיכת לז'אנר אחר שאני גם נורא אוהבת). ויש גם טנק.

סטלה היתה מאוד נחמדה מהאספקט הקרבי שלה, אמנם רק קרבות אייר-סופט, אבל עדין הקרבות נלקחו ברצינות פחות או יותר, אבל מהאספקט העלילתי היא היתה קצת בעייתית לטעמי משום שהיא נכנסה יותר מדי לדרמה פסיכולוגית של אחת הדמויות ולקחו את זה רחוק מדי.

אופוטה היא סדרה על בחורות שהן בעצם רובים (רוס"רים, רובי צלפים, תת-מקלעים כאלה ואחרים) ומהבחינה הזו זה היה מגניב ובעצם אפשר לכלול אותה גם במכה-מוסומה, אבל כשצפיתי בה התרכזתי יותר בעניין של הלחימה, אבל בגדול לא הכי השתגעתי עליה.
ראיתי מעט מאוד מבסקט ארמי ואני צריכה להמשיך באמת (עובדה ששכחתי ממנה אפילו...).

בנות וטנקים מאוד הרשימה אותי בגלל קרבות הטנקים. כתיבה מעולה של השתלשלות הקרבות שהובילה לביצוע מרשים שלהם ובאופן כללי הגישה לעסק הזה של הטנקים. אני לא אוסיף כי כאמור, כבר כתבתי על זה.

כשקצת גולשים מהנושא ומרחיבים אותו מעבר לרק בחורות, יש את יורמונגאנד העוסקת בעלמה שהיא סוחרת נשק עם תוכניות גדולות ובחבורת שומרי הראש שלה (אם אפשר להגדיר את זה ככה). העניין של הלחימה בסדרה היה די אינטנסיבי ומהנה. יש את טושוקאן סנסו, מלחמות ספריה, בה הבחורה הראשית מתגייסת לכח הלוחם של הספריה (נשמע nonsense מוחלט, אבל כדאי לבדוק את זה). כמובן שיש גם את בלאק לאגון שאין לי מה להרחיב עליה והיא באמת מתרחקת מהנושא שלשמו נכתב הפוסט...

ולכיוון השני של הפיצול, סדרות מכה-מוסומה, בגדול בחורות שמשתמשות בטכנולוגיה כדי ללבוש שריון על מנת להילחם (ואני יודעת שמכה-מוסומה זה מונח הרבה יותר נרחב מזה, אבל מכונה שאמורה להיות טנק-גאנדם כשאיפשהו באמצע יש ילדה קטנה זה לא קונספט שעושה לי את זה). למשל בוסו שינקי, ויויד רד אופריישן, סימפוגיר, סטרייק ויצ'ס כאמור, יש שיגידו שגם לנאנוהא יש גוונים של מכה מוסומה ועוד שלא עולות לי לראש (ואולי כדאי לי להכיר).

את בוסו שינקי ניסיתי אבל לא הייתי מסוגלת להמשיך בגלל שזה היה יותר מדי מכוון לסוג מאוד מסויים של אוטאקו...

על סימפוגיר אני משוגעת. בחורות שמפעילות שיריון וכלי נשק באמצעות שירה, כדי להילחם ביצורים בשם "רעש". נשמע קונספט צולע אולי, אבל בעיצוע מאוד עוצמתי.

ויויד רד אופריישן היא עבורי דוגמה לסדרה מהז'אנר שבוצעה על הפנים. החליפות שלהן מאוד מגניבות, סצינות הטרנספורמציה עשויות מדהים, השימוש באיחוד של שתי דמויות כדי ליצור סופר-בחורה עוצמתית היה מגניב, אבל הסיפור היה ריק מתוכן. איזשהם חייזרים-מפלצות שמופיעים בגלל שימוש באיזשהו מחולל אנרגיה, ובחורה שהיא ה"רעה" שעושה צרות כי איזה ציפור הבטיחה לה שהיא תחזיר את ההורים המתים שלה... זה רקע מעולה לסיפור ויכלו להוציא מזה דברים נפלאים, אבל כל זה רק תירוץ כדי להראות תחת של ילדות קטנות (שדווקא היה מצויר יפה, אבל כמו שאמרתי בעבר - לא על התחת לבדו). חבל, חבל, חבל.

האספקטים המכה-מוסומיים של נאנוהא, שהיא סדרת מאהו-שוג'ו, יחסית אהבתי, אבל הסדרה באופן כללי לא הכי תפסה אותי, למרות שהיא היתה טובה.

אני צריכה לצפות בסדרות שעסקות בנושאים האלה שיצאו בעבר (ואני אשמח להמלצות), ואני מקווה שימשיכו להוציא עוד סדרות כאלה בעתיד. ישנה סדרה אחת מהעונה, ארפגיו, שלצערי האנימציה שלה מעוררת בי חלחלה (CGI) ואני יודעת לפחות על אחת שבדרך (קאנטאי קולקשן) שאני מקווה שתהיה טובה!