רשימת סדרות בעלות דגש נשי/מגדרי - חלק ד' ואחרון

בשעה טובה ומוצלחת הגעתי לפוסט האחרון בסדרה, חלק ד' של הרשימה!

הרשימה כאמור כוללת סדרות בהן יש נוכחות נשית משמעותית, נשים חזקות, זווית נשית מעניינת או זווית מעניינת על מגדר באופן כללי.

כפי שציינתי בפוסטים הקודמים, ברשימה יהיו רק סדרות בהן סיימתי לצפות, ואני מודעת לכך שישנן עוד המון סדרות שיכלו להכנס לרשימה, בהן עדיין לא זכיתי לצפות (ואשמח אם תכתבו לי על כמה בתגובות).
קיבלתי כבר מספר תגובות בהן המלצות לסדרות שמתאימות לרשימה ועדין לא ראיתי, ואני מתכננת לצפות בהן. עם הזמן אעדכן את הפוסטים הקודמים ואוסיף אליהם את הסדרות המתאימות הנוספות, כדי לשמור על הסדר האלפביתי איתו הלכתי.

בחלק הזה אסיים את רשימת הסדרות, ואכתוב גם על סרטים המתאימים לרשימה, למרות שבאופן כללי אני צופה ביחסית מעט סרטי אנימה. אכתוב גם על מספר סדרות המשודרות כעת ביפן, כשמובן מאליו שלא סיימתי לצפות בהן.

בנוסף לכך, כפי שציינתי בפוסט הראשון של הרשימה ובפוסט הקודם, הופעתן של סדרות ברשימה לאו דווקא משקפת את איכות הסדרה, ובסופו של דבר מדובר בעניין של טעם. גם כאן אציין בכוכב ★ סדרות שאני יותר אהבתי.
גם בפוסט הזה קישרתי לפתיחות של הסדרות שהאהבתי במיוחד, והן לגמרי גורמות לי לרצות לצפות בהכל שוב!

קישורים לחלקים הקודמים: חלק א', חלק ב', חלק ג'.

• בתגובה לפרסום הרשימה בפייסבוק נשאלתי את השאלה הבאה, ולדעתי השאלה והתשובה אליה רלוונטיות:
  
  ש: כתבת שאת מכניסה לרשימה סדרות עם "נוכחות נשית משמעותית". האם זה אומר שאת מכניסה סדרות עם רוב קאסט נשי גם אם הם שובניסטיות? פשוט צורם לי לראות ברשימה סדרות אצ'י.
  
  ת: קודם כל, כתבתי בגוף הפוסט על כך שיש סדרות בהן יש פאנסרביס ואני יכולה להבין את הבעיתיות, וגם לגבי הסדרות עצמן (קיל לה קיל, סטרייק ויצ'ס, סאקי) ציינתי שיש בעיתיות של פאנסרביס והעניין של המבט הגברי, כדי שאף אחת/ד לא יקנו חתול בשק, ויעשו את השיקולים שלהם.
  בהחלט יש בעייתיות עם העניין של ההחפצה, אבל בגד חושפני ומבט גברי לא מיתרגמים אצלי ישירות ל"סדרה שובניסטית", במיוחד לאור העובדה שבסדרות הללו (שציינתי בפסקה הקודמת) הדמויות עומדות בזכות עצמן, הסיפור הוא שלהן, הן לגמרי סובייקטיות שלא סובבות אף גבר, ויש להן את הסוכנות שלהן (עד כמה יכולה להיות לדמות פיקטיבית סוכנות, זה דיון אחר). מהבחינה הזאת הייתרונות עולים על החסרונות עבורי ולכן החלטתי להכניס אותן לרשימה, כמו שכתבתי בפוסטים עצמם.  בנוסף, בקיל לה קיל כל העניין הוא די פרודי, אז צריך להתיחס אל זה גם מהאספקט הזה כשמסתכלים על הפאנסרביס שם.
  אני, אישית, לקחתי מהן הרבה יותר לחיוב מבחינת העצמה נשית מאשר לשלילה, והדיונים הערים בנוגע לאלמנט הפמיניסטי בהן שמשתוללים ברשת מספרים לי שאני לא לבד.
  סדרות  "אצ'י" קלאסיות בד"כ עוסקות בעדר של בנות, חזקות או חלשות או מהממות זה לא משנה, שמשום מה כל עולמן סובב סביב בחור אחד וכל התפקיד שלהן ביקום הוא לִרְצוֹת אותו ולְרַצּוֹת אותו, והן לגמרי אובייקטים עבורו ועבור הצופה. סדרות כאלה העדפתי להשאיר מחוץ לרשימה, גם כשהנוכחות של הבחור היא מינורית יחסית, למשל אוּפוֹטה.
  סדרות שיותר היה לי קשה להכניס לרשימה הן למשל בלאק לאגון ושטיינס;גייט, משום שבהן הדמות הראשית היא גבר, הרוב הוא גברי (בבלאק לאגון), והסיפור הוא לגמרי הסיפור שלו. הנשים היו מהממות מספיק אז החלטתי להכניס את הסדרות בכל זאת, אבל יש לי את הסייגים שלי.

קיל לה קיל

החלק הרביעי:

Taishou Yakyuu Musume - בשנת 1925, תקופת טאישו,  נערה אחת מתעצבנת על ארוסה אחרי אמירה שובניסטית, ומחליטה להקים נבחרת בייסבול של בנות, כדי לנצח את הנבחרת שלו, ולהראות לו מה זה. יחד עם החברות שלה, היא נותנת לנו סדרת ספורט חמודה שמשלבת נשיות מסורתית ונשיות מודרנית. אם זה לא היה ברור, לסדרה יש קאסט עם רוב נשי, והיא לגמרי ברוח פמיניסטית. קצת מזכירה את "ליגה משלהן". ★

Tamako Market - סדרת קומדיה קלילה וחמודה, העוקבת אחרי חיי היומיום של טאמאקו, הבת של יצרן מוצ'י והיורשת של החנות, והיחסים שלה עם החברות בבית הספר, המוכרים האחרים במרכז המסחרי בו היא גרה, וכמובן השכן ממול, שהוא הבן של חנות מתחרה. סיפור חמוד מנקודת מבטה של מתבגרת קצת מוזרה והאתגרים איתם היא מתמודדת בגיל ההתבגרות.

Tamayura - סדרה רגועה ועדינה, סוג של "בנות חמודות עושות דברים חמודים", שעוסקת בחיי היומיום של פו-צ'אן, ילדה שקטה וסקרנית שקיבלה את המצלמה של אבא שלה, שנפטר, ושמתעניינת בצילום בתור ניסיון להכיר ולהבין את אבא שלה יותר טוב דרכו. הסדרה מתחילה כשפו-צ'אן חוזרת לעיר בה אביה גדל, כדי ללמוד בתיכון. הסדרה כל כך רגועה שלוקח קצת זמן להתרגל לקצב שלה, אבל היא שווה את זה.

Tari Tari - סדרה שהיא איפשהו בין קומדיה לדרמה. מספר בני ובנות נוער עם שאיפות שונות, מתקבצים יחד למטרה משותפת. קונאצו, שפישלה ברסיטל של מועדון המקהלה, מחליטה לפתוח מועדון שירה משל עצמה, וכדי לעשות זאת היא צריכה לגייס לפחות 5 חברים. וואקאנה, שלא רוצה להתעסק עוד מוזיקה מסיבות אישיות. סאווה, נערה מגניבה שעוסקת ברכיבה על סוסים. טאיצ'י, שחולם לקחת אליפות בבדמינטון, ו-ווין, שחזר ליפן מוינה וחולם להיות לוחם צדק. היחסים בין הדמויות, שמרגישים לי אמיתיים וטבעיים, ולא "איכס, בנות/בנים", ופיתוחי הדמויות, הם הדברים שהכי אהבתי בסדרה. ★

The iDOLM@STER - סדרת איידולס מגניבה שעוסקת בקבוצה גדולה של נערות ששואפות להיות כוכבות פופ. הן מחולקות למספר יחידות קטנות, כולן תחת מפיק אחד, ומופיעות באירועים שונים, בין אם אלה הופעות שירה וריקוד, תוכניות טלויזיה משונות, צילומים ועוד. לכל אחת מהבנות האופי הייחודי שלה, והסדרה משתדלת להתמקד בכל אחת מהן ובשאיפות והקשיים שלה. ★

Toaru Kagaku no Railgun - סדרת בת של סדרה אחרת שלא מצאה את דרכה לרשימה הזו, בעצם ספין-אוף של אחת הדמויות שם. בעולם שבו יש כוחות על קסומיים או מדעיים, מיסאקה בעלת כוחות החשמל, והחברות שלה, מוצאת את עצמה במרכזן של כל מיני קונספירציות מדעיות משונות, והיא מנסה לפתור אותן ולעצור אותן, בדרך כלל בכוחות עצמה. אבל זה רק חלק. ביתר הזמן היא והחברות שלה פשוט מבלות.

Top wo Nerae! Gunbuster - כנראה הכותר הכי ישן ברשימה. גאנבאסטר מתמקדת בנוריקו, בתו של קפטן מפורסם בצי החלל שנהרג באחד הקרבות, אשר רוצה להצטרף ללחימה נגד חייזרים המאיימים על המין האנושי. נוריקו מגיעה לאימונים צבאיים של הטסת מכות, אבל לא הכי הולך לה בעולם. בסופו שלדבר היא יוצאת לחלל כדי להצטרף ללחימה יחד עם שותפות שונות, ומגלה גבורה אמיתית.

טארי טארי

Top wo Nerae 2! Diebuster - המקרה היחיד ברשימה בו הכנסתי "עונה" שנייה של סדרה. במקרה של דאיבאסטר הרשיתי לעצמי משום שהיא יצאה 16 שנים אחרי היציאה של גאנבאסטר, והן משחקות על הקירבה והמרחק ביניהן. ממליצה לצפות בדאיבאסטר רק אחרי שצפיתן/ם בגאנבאסטר.
נונו חולמת להיות טייסת חלל, אבל היא תקועה בעבודה שלה בתור מלצרית וכולם אומרים לה שהיא בחיים לא תהיה טייסת. גם אחרי שהיא מגלה שבאמת אין לה שום סיכוי להיות טייסת חלל, היא ממשיכה לחלום על להיות "טופ-לס", תואר כבוד של טייסי חלל, לכאורה לגמרי לא ברור גם לצופים, ולא מוותרת. אחרי שנונו פוגשת במקרה את לארק, טייסת חלל אמיתית, העסק מתחיל להתגלגל. ★

Toshokan Sensou - בעתיד הלא רחוק ביפן נחקק חוק העשרת המדיה (בתרגום חופשי), בעקבותיו ספרים ומדיה באופן כללי סובלים מצנזורה קשה. כדי להתמודד עם החוק, הספריות הקימו כח משימה שתפקידו להילחם בצנזורה. כן, זה מתעלם לחלוטין מההיגיון של העולם, פחות או יותר. הסדרה עוקבת אחרי איקו קאסאהארה, האשה הלוחמת הראשונה בכח המשימה הזה, שהחליטה להצטרף אליו בעקבות אירוע מעורר השראה בו קצין מכח המשימה "הציל" ספר שהיא רצתה לקרוא. אנחנו נחשפים לקשיים של איקו בטירונות, ליחסים שלה עם חברי הצוות השונים והמפקדים, וגם ליחסים שלה עם ההורים. ★

Working!! - סדרת קומדיה שמתרחשת ב"פאמירס", מסעדה משפחתית יפנית שמזכירה דיינר. הסדרה עוסקת בצוות העובדים והעובדות של המסעדה, פחות באינטרקציה שלהם עם הלקוחות, והרבה יותר באינטרקציה שלהם בינם לבין עצמם. כל אחד ואחת מהעובדים והעובדות הם טיפוסים של ממש, כך שהכיף לא נגמר. ★

Yama no Susume - סדרה מקסימה ביותר, שהתחילה כסדרה בעלת 13 פרקים של 3 דקות לפרק, וקיבלה עונה שניה של 24 פרקים בעלי 13 דקות. שדרוג משמעותי שקורה לעיתים נדירות עם סדרות קצרות. הסדרה מתחילה כשהינאטה מנסה לשכנע את החברה המסוגרת שלה, אאוי, לצאת לטפס איתה על הרים. במהלך הסדרה, אאוי מתחילה להיפתח יותר ויותר, ולהכנס לעניין של טיפוס ההרים וההייקינג. השתיים פוגשות חברות חדשות ויוצאות לטיולים שונים. לגמרי עשתה לי חשק לצאת לטייל. ★

Yuru Yuri - יורו יורי היא סדרת קומדיה מלאה בבדיחות נונסנס ובבדיחות עם מוטיבים לסביים. הגיבורות של הסדרה הן ארבע תלמידות חטיבה במועדון הנופש (בתרגום חופשי), שכל מהותו לא לעשות כלום, או לעשות דברים כפיים שונים ומשונים. זאת אומרת הרבה בטלה וצחוק. חוץ מהן יש את חברות מועצת התלמידים שמציקות להן, ודמויות נוספות, והרבה צחוקים. לא הרבה מעבר לזה. ★

Yuuki Yuuna wa Yuusha de Aru - הסדרה עוסקת בארבע חברות שהקימו את "מועדון הגיבורות", שכל מהותו לעזור לכל מי שרק מבקש עזרה, למשל מציאת חתולים אבודים וכן הלאה. אבל מה, מסתבר כמובן שהעסק לא כזה פשוט, והגיבורות נקראות להגן על העיר שלהן ממפלצות משונות, כשהלחימה מתקיימת במין מימד מקביל, ויש להן כוחות על וחליפות כח. הסדרה מקבלת תפנית רצינית ודרמטית כשהן מגלות שיש מימד של הקרבה ללחימה שלהן.

Yuyushiki - סדרת קומדיה נוספת. גם היא בעלת הומור נונסנס ובדיחות לסביות. מתרכזת בשלוש חברות תלמידות תיכון, וחיי היומיום שלהן. רוב האינטרקציה היא בין שלושתן ומדי פעם נכנסות לתערובת דמויות אחרות. המון בדיחות על שטויות שונות ומשונות, ובין היתר הן מקימות את "מועדון האינפורמציה", והן מריצות בדיחות על שיטותים אקראיים בגוגל. למי שבא משהו קליל.

יאמה נו סוסומה

סדרות שמשודרות כעת ביפן:

אני לא יכולה להתעלם מהסדרות שמשודרות עכשיו, למרות שעדיין לא סיימו לשדר. מהסדרות בהן אני צופה, ישנן כמה שמתאימות לרשימה. כשיסתיימו, אעדכן את הרשימה ואשים אותן במקומן.
הסדרות עליהן כתבתי, ששודרו בעת כתיבת הרשימה, הועברו למקומן המתאים ברשימה.

סרטים:
כפי שציינתי, אני פחות צופה בסרטי אנימה וצופה יותר בסדרות. עם זאת, היו מספר סרטים בהם צפיתי ולדעתי מתאימים לרשימה, ולא יכלתי לוותר עליהם.

Whisper of the heart - שיזוקו, הגיבורה של הסרט, אוהבת כתיבה ובתחילת הסרט מתרגמת את השיר Country Roads. היא פוגשת את סייג'י, נער שבהתחלה מקניט אותה, אבל בהמשך הם נהיים חברים. סייג'י חולם להיות מייצר כינורות, ובהשראתו שיזוקו מחליטה למצוא לעצמה חלום ולראות אם היא טובה בו - הכתיבה. השניים מתקרבים ודברים נפלאים קורים.  ★

Ookami Kodomo no Ame to Yuki - האנה, סטודנטית באוניברסיטה, מתאהבת באוקאמי, איש-זאב. אחרי שהם מתחתנים ויולדים שני ילדים, האנה מתאלמנת מבעלה ועכשיו צריכה לגדל שני ילדים קטנים בעצמה. הסרט חושף בפני הצופה את החוויה הקשה של להיות אם חד הורית, ובמיוחד אם חד הורית לשני ילדי-זאב שאחד מהם שובב קצת יותר מדי. סרט מרתק, והאנה דמות נשית מדהימה. ★

Paprika - גם בפפריקה צפיתי מזמן, ועוד כשהייתי עייפה אז באמת שאני לא זוכרת ממנו הרבה, אבל המעט שאני כן זוכרת היה מדהים. הוא עוסק בטכנולוגיה חדשה לטיפול פסיכותרפי שכולל שיטוט בתת-מודע של אנשים דרך כניסה לחלומות שלהם. פפריקה, האלטר-אגו של ד"ר צ'יבה כשהיא מטיילת בעולם החלומות, מנסה למצוא מי עומד מאחורי ניסיון החבלה בטיפול החדש.

Toki wo Kakeru Shoujo - על הנערה שקפצה בזמן כבר יצא לי לכתוב. מאקוטו, צ'יאקי וקוסקה הם שלישיית חברים בתיכון. הם מעבירים את הזמן שלהם בלשחק "בייסבול" ביחד, וסתם לבלות. יום אחד מאקוטו מוצאת מין אגוז שמאפשר לה לקפוץ בזמן, מה שלכאורה יהיה דבר נורא כיף, עד שהעניינים מתחילים להסתבך ולאבד שליטה. בו זמנית היא מגלה משהו קריטי בנוגע לאחד החברים שלה. סרט קליל, זורם ומגניב. ★

סרטיו של האיאו מיאזאקי - אני מרגישה שאני לא צריכה לפרט על כל אחד מהסרטים של מיאזאקי בנפרד. גם משום שאני מודה שאני לא חובבת גדולה של הסרטים שלו, וגם בגלל שסביר להניח שהם היצירות הכי מפורסמות ברשימה הזאת, ובערך כל אחד מכיר את הסרטים שלו, גם בלי להיות צופה אנימה מדופלם. הסרטים שלו בהם כן צפיתי ולדעתי מתאימים לרשימה הם שירות המשלוחים של קיקי, הנסיכה מונונוקה והמסע המופלא.

שירובאקו

זה הכל לבינתיים.
מקווה שמצאתם ומצאתן משהו לצפות בו גם בחלק הזה!

צפייה נעימה!

Steins;Gate - אחרי פרק 14

נקי מספויילרים

הרגשתי צורך עז לכתוב המלצה על הסדרה הזאת. גם ככה בקושי אני כותבת בבלוג, ואם זה על סדרה זה קורה רק אחרי שהיא נגמרה וסיימתי לצפות בה. הפעם לא יכלתי להתאפק.

אני לא אשקר, לא התחלתי לצפות בשטיינס;גייט כשהיא התחילה, בתחילת מרץ, ובטח שלא שיחקתי ב-VN. אבל בעקבות המלצה, יותר מחמה, התחלתי לצפות בה.

הו ואו, אני בהחלט לא מתחרטת.

מכירים את זה שיש סדרות שנראות "כמו כל סדרה", שאתם מרגישים שראיתם אלף פעם? ומנגד יש את הסדרות האלה שהן פשוט יהלום בים של זבל? סדרות שפשוט יש להן נשמה ואופי משלהן? אז שטיינס;גייט היא כזו.

כשצופים בפרק הראשון לא מבינים כלום. לא מבינים כלום עד כדי כך שפשוט נשארים מבולבלים מדי. לדעתי, זה מן הסתם אמור להיות ככה. הצופה אמור להיות מבולבל בדיוק כמו הדמויות, שאין להן מושג מה מתרחש סביבן.

גם כשצופים בפרק השני לא מבינים כלום. וגם בשלישי לא מבינים כלום, אבל לאט לאט ~משהו~ מתחיל להתבהר.

כמו שהדמויות לא מבינות כלום, אבל לאט לאט קולטות שהן עולות פה על משהו, כך בדיוק גם הצופה. אישית, אני בתור צופה, מתה על התחושה הזאת שנותנים לי להזדהות עם הדמויות והבלבול המוחלט שלהן. כל סדרה שגרמה לי להרגיש ככה בעבר תפסה אותי חזק חזק.

אז מה פתאום עכשיו בפרק 14?

קודם כל זה מתי שהדבקתי בשעה טובה את הפרקים. יאי.

דבר נוסף הוא שזו נקודת תפנית מסויימת בסדרה. תגליות מרעישות שרק מכניסות את הצופה לעוד יותר חוסר ידיעה ובלבול, בדיוק אחרי שהוא מתחיל להבין מה קורה.

המשחק הזה של העלילה בין חוסר ודאות, הבנה פתאומית, ושוב משליכים אותך לחוסר ודאות, הטלטלה הזאת, כשברור שיש כיוון מסויים, פשוט ממכרים. זה מסקרן מדי!

בנוסף לזה, הדמויות בשטיינס;גייט פשוט עשויות בצורה נהדרת.

יש לנו את אוקאבה, חי בסרט שהוא מדען מטורף שרוצה ליצור מכונת זמן, ובדרך יוצר בננות מג'לי. הוא טיפוס מאד מוזר ותזזיתי, שמאוהב בכל הפוזה של המדען המטורף, כולל המניירות והצחוק המשוגע. אבל זה לא כל מה שיש לו להציע...

יש את מאיורי, חברת הילדות של אוקאבה, ילדה תמימה, קוספליירית חביבה שאוהבת את החברים שלה. טו~טורו~

את דארו, סופר האקר שגולש באימג'בורדים יפנים, ה-Anonymous הטיפוסי.

ויש את קוריסו מאקיסה, או כריסטינה, מדענית גאון, וצונדרה שעשויה לתפארת, שמצטרפת לצוות המעבדה של אוקאבה.

עלילה מסקרנת ודמויות שכיף לאהוב. מה עוד צריך בסדרה?

שיר פתיחה חזק.

המלצה חמה לכל צופה אנימה שמכבד את עצמו.

הסיפור שלי

בכל אופן, הסיפור שלי מתחיל ככה...
כמו רובכם, גם אני ראיתי החתולים הסמוראים, מרקו, פיטר פן וכאלה
...
טוב די! לא רוצה להתחיל ככה!
ליתר דיוק, כשזיפזפתי לי בערוץ ראשון בימי ילדותי היפה, ראיתי את כל הסדרות האלה, וגם את שאר הסדרות האמריקאיות ששודרו במקביל, אבל תמיד ידעתי שהן שונות, אהבתי אותן יותר ובזכות שטיפת המוח האינטנסיבית של אחי ידעתי גם שקוראים לזה "מנגה" ושזה יפני.
בהמלך השנים חיפשתי כל הזמן דברים שהם "מנגה" וקשורים למנגה, לדוגמה:
בזפזופ בערוצים הערבים כל מיני סדרות כדורגל, או מחניים...
כשהיינו בצרפת אז פתאום נתקלנו בסדרה אחת ואחי בהתלהבות הכריח אותי לצפות בה: "רואה את זה?? קוראים לזה סיילור מון! תראי ותשכילי!!"
או כשהחלקתי על הרולרבליידס שלי בתל אביב (באמת אירוע חד פעמי, בדרכי לבקר את אחי [לא זה ממקודם] בשנקין), נתקלתי בפוסטר הזמנה למסיבה של רוסים, שיש עליו בענק איזה דמות מנגה (אין לי מושג מאיזה סדרה, סביר להניח שלא, אבל היא נראתה כמו איזה שודדת ים) .


עדיין לא צפיתי בסיילור מון


ואז, פתאום!! פברואר 2000! פוקימון משודרת לראשונה בארץ.
זה היה הטריגר.
זה עורר אצלי כל מיני זכרונות, כל מיני רצונות. נזכרתי פתאום שאני יודעת טוב מאד מה זה מנגה, מה זה אנימה, כמה חיפשתי את זה!!
צפיתי בזה, הקלטתי בשביל אחי שהיה בצבא והכרחתי אותו לצפות בזה, הכרחתי אנשים לצפות בזה, אבל זה עדיין לא היה זה!
ואז יום אחד אחי אמר לי שהוא וחברים שלו מצאו איזו חנות שיש בה אנימה להשכיר, האוזן השלישית משהו... ברחוב שנקין (וטף, אחי היה גר פה לפני כמה שנים!)
אצנו רצנו לנו לחנות במהרה והשכרנו כמה קלטות. ביניהן אקירה, נינג'ה סקרול, טנצ'י (הסרטים) ואוונגליון!
את אוונגליון לא יכלתי לשמור לעצמי, הרגשתי שאני חייבת לחלוק אותה עם האנשים שזה עתה הכרתי בפורום פוקימון דאז. הדבר הנכון לעשות- לשכפל את הקלטות ולהעביר בין כולם כמובן. פיראטיות אמיתית! 

תכנים הולמים עבור ילדה בת 14


ואז כמובן התחלנו להוריד אנימה מהאינטרנט, ניסינו למצוא מקורות הורדה ב-Yahoo!, לא כל כך הלך... ובדיוק אז חברה אמרה "מצאתי איזה מנוע חיפוש לא כזה מוכר, אבל יש בו המון אנימה, קוראים לו Google"...
והוווו, כמה אני מודה לגוגל (הלא מפורסם אז), כמה נאבקנו ונלחמנו כדי להצליח להוריד פרקים בודדים של גנדאם ווינג, לאב הינה וטנצ'י, אבל בסוף הצלחנו וצפינו, אז מה אם זה 16 מגה לפרק!
כל החבורה העליזה התמכרה, הקמנו את פורום 'מנגה ואנימה' בתפוז ואז זה כבר תפס חיים משל עצמו, האיכויות השתפרו, האינטרנט הפך מהיר יותר וכו וכו
העולם הזה נפלא.


(נכתב בפורום אנימה4 במרץ 2007).

תקפצו לי.

אף פעם לא ממש התחברתי לסרטי אנימה.

מחלקם נהנתי מאד, מחלקם לא ממש היה לי אכפת, אבל אף פעם הם לא נגעו בי באמת. האנימציה המרהיבה והסיפורים הגרנדיוזים אף פעם לא ממש עשו לי את זה. הם תמיד נראו לי כמו משהו קצר, חולף, שטחי. מעין סטוץ אנימה-י שכזה. אני יותר בן אדם של סדרות, מה לעשות. אני צריכה את הזמן שלי להתאהב בדמויות ולהתחבר לעלילה כמו שצריך.

אבל היום קרה משהו בהחלט יוצא דופן.

היום החלטתי סוף סוף לצפות ב"הילדה שזינקה מבעד לזמן", או בשפת האם שלנו Toki wo Kakeru Shoujo, שחיכה לי על הדסקטופ כבר יותר מדי זמן.

לא היה לי מושג על מה הסרט הזה, מה מחכה לי מעבר לפינה, ובטח שלא היו לי שום ציפיות. פשוט הפעלתי וחיכיתי.

תוך שניות הסרט הכה בי כמו כדור בייסבול לפנים.

"וואו!"

צעקתי בהפתעה.

חשבתי שזה יהיה עוד סרט שיהיה חמוד אבל לא ימשוך אותי, כמו כל היתר, אבל פשוט נשאבתי לתוך הסרט הזה כאילו הוא היה חור שחור שנפתח אי שם בגבול בין שוויץ לצרפת.

ההומור הזה שזורקים עליך כבר בהתחלה, ההומור הכל כך מציאותי, שפשוט תופס את אווירת הנעורים של התיכון בצורה קלילה ונעימה, שבה אותי.

מיד התאהבתי בגיבורת הסרט, מאקוטו, שהייתה כל כך חמודה ומעופפת, היא הצחיקה אותי, היא נתנה לי איפשהו תחושת הזדהות, היא כבשה אותי.

גם הגיבורים המשניים, צ'יאקי וקוסקה, היו שובים ונהדרים. השלישיה הזאת שלהם הרשימה אותי לטובה.

כל רצף האירועים של תחילת הסרט ביחד עם אופי הדמויות, גרמו לי להתפקע מצחוק כל 4 דקות בממוצע, להתלהב מהצורה המדהימה בה הכל נעשה. זה היה פשוט פנטסטי.

אחר כך כשהאירועים מתחילים להסתבך, הוכתי בתדהמה מהצורה הנפלאה בה הכל נטווה, הכל שזור למחרוזת נהדרת של אירועים משמחים ומעציבים. פשוט התרגשתי, התרגשתי כמו שלא התרגשתי כבר כמה חודשים טובים.

ואז כשמשום מה נוצרה אצלי איפשהו תחושה של סוף הסרט וחשבתי שלא יגיעו שיאים נוספים, זה הגיע. רק אז זה התחיל לטפס לשיא הזה שכל כך חיכיתי לו.

מי שצפה בסרט ומכיר אותי, אמור לדעת כבר מראש על מה אני מדברת, אז אני לא אכתוב גם כדי לא להרוס בטעות למישהו.

הכל היה עשוי בצורה כל כך נפלאה, היו רגעים בהם פשוט התחלתי לבכות, ואחרי כל רכבת ההרים הרגשית שמטלטלת אותי במהלך הסרט, זה היה פשוט מספק.

אין לי מילים.

למרות שיצאו די הרבה.

בהתחלה חשבתי שאני אאלץ להתנצל על פוסט קצר ושאין לי מה לכתוב, אבל בסך הכל רציתי להביע את התלהבותי. לכן גם חשוב לי לציין שזו לא ביקורת ולא סיקור או כל מילה פלצנית שאפשר לחשוב עליה.

אם הייתי נוהגת לתת ציונים לדברים בהם אני צופה, הייתי ללא ספק נותנת לו 10 עגול ויפה. מגיע לו, מכל הלב.