Kira☆Kira

הפעם אני רוצה להמליץ על משחק visual novel בשם Kira☆Kira. זה ה-VN הראשון והיחיד בו שיחקתי, ויש סיכוי סביר שהוא גם ישאר היחיד. אין לי הרבה סבלנות ל-VNים, אבל קיבלתי המלצה חמה לנסות אותו, ולכן הייתי מוכנה לעשות מאמץ, והתמורה שקיבלתי ממנו היתה אדירה. היה מעולה.

אז לכבוד יום השנה החמישי לצאת המשחק, החברה שהוציאה אותו, OverDrive, הוציאה פרק אנימה בן 30 דקות, שהוא למעשה "הופעה חיה" של הלהקות מהמשחקים השונים שלה. היציאה של הפרק, בו עדיין לא יצא לי לצפות משום שעדיין לא הגיע לרשת, העלתה אצלי את כל התחושות השונות מהמשחק, וההייפ עולה על גדותיו. לכן הרגשתי צורך עז לכתוב משהו על המשחק.

קליפ הפתיחה של המשחק

קודם כל אני חייבת להגיד שעברו בדיוק שלוש שנים מאז ששיחקתי במשחק (פלוס מינוס כמה ימים), אז יתכן ויהיו מספר אי דיוקים.

אז לענייננו:

המשחק עוסק בארבעה תיכוניסטים, שכדי להציל את המועדון שלהם, מועדון הספרות השני (כן, השני) מסגירה, הם מחליטים להקים להקת-פאנק בנות, שתתן הופעה בפסטיבל בית הספר הקרוב. לא כל כך מפריעה להם העובדה שהם לא יודעים לנגן, או לא מבינים כלום במוסיקה. גם לא כל כך מפריעה לבנות המועדון העובדה שאחד מהן הוא בחור, והן מחפשות אותו לבחורה גם כן. 

ומכאן, המשחק מתעסק בקשיים שהם נתקלים בהם כשהם מתחילים ללמוד לנגן, וכמובן בהנאה שהם מפיקים מכך. נוסף לעניין נפח קומי מרענן ונהדר כשהם מנסים להכריח את עצמם לאמץ את גישת הפאנק. כמו כל משחק שמכבד את עצמו, הוא גם מתעסק בבעיות האישיות של כל אחת מהדמויות, ואיך יתר הדמויות מנסות לעזור זו לזו.

החבורה התכוונה לפרוש מעסקי המוסיקה אחרי ההופעה בפסטיבל בית הספר לטובת חרישה למבחנים, אבל בעקבות ההצלחה המסחררת של "להקת מועדון הספרות השני" בהופעה, ובעידוד מוסיקאי מקצועי שעוזר מאחורי הקלעים, הם מחליטים לצאת לסיבוב הופעות ברחבי יפן...

וקצת על חברי הלהקה / מועדון הספרות השני:

שיקאנוסקה - דרך עיניו למעשה משחקים במשחק. הוא היה בעבר במועדון הטניס, אבל לאחר שנאלץ לפרוש הגיע למועדון הספרות השני, והוא מתפקד בתור הבאסיסטית של הלהקה.

קירארי - בחורה מבריקה ומלאה באנרגיות, שמגיעה מבית עני ועסוקה בלעבוד בעבודות זמניות. היא הסולנית של הלהקה, למרות שבהתחלה רצתה להיות המתופפת.

צ'יה - חברת ילדות של שיקאנוסקה, והמתופפת הנהגת, והמנהיגה של הלהקה.

סארינה - נערה עשירה, עדינה ולוקה בחלושעס. הגיטריסטית של הלהקה.

אוקי, אז חוץ מהעובדה שזה ה-VN היחיד ששיחקתי בו, שזו כבר חוויה מיוחדת בפני עצמה, קירה קירה מספקת את הסחורה שלה בצורה מדהימה מבחינתי. בתכלס, לא ידעתי מה מצפה לי, מלבד העובדה שמדובר במשחק על להקה, אבל נו...

קודם כל הדמויות, שאמנם חלק יותר קולעות לטעמי וחלק פחות, כתובות בצורה נהדרת. האופי של כל אחת מהן עשוי בצורה טובה, האינטרקציה שלהן אחת עם השניה כייפית, וכל ההתיחסות שלהן לעניין הלהקה, הפאנק וההופעות עשוי בצורה מגניבה שנהנתי מכל רגע. האווירה שהן יוצרות טובה וחברותית, עד כדי כך שאפשר להרגיש חלק, ואז אי אפשר להפסיק לשחק...

ההומור במשחק, סביב האינטרקציה של הדמויות, הסיטואציה של ללמוד לנגן והגישה שהם צריכים לאמץ לעצמם, פשוט נהדר. הילדים האלה עושים צחוק מעצמם and they just don't give a fuck, שזה אדיר.

בנוגע למוסיקה, אמנם הם רק לומדים לנגן, והם לא מבינים במוסיקה בכלל, אבל מה זה משנה?! הם לומדים מהר, וההפקה המוסיקלית במשחק ברמה גבוהה מאוד, כך שכל השירים שלהם פשוט סוחפים אותך לאווירה אליה הם מכוונים, באיכות גבוהה, והם תענוג לאוזניים. הזמרת ששרה את השירים של קירארי יושבת בול על הדמות, ואני אישית לא יכולה להפסיק להקשיב לה. (לאחרונה שמענו אותה בשיר הפתיחה של Tari Tari, סתם לידע כללי).

גם הקונפליקטים האישיים של הדמויות נוגעים ללב, ועשויים בגדול בצורה טובה. כמו כל VN שמכבד את עצמו, גם לקירה קירה יש route שתולש לך את הלב מהחזה בלי הרדמה, מועך לך אותו מול העיניים, ונותן לך לשכב על הרצפה ולדמם, כל כך נורא וכואב שבא לך למות.

אבל אז מגיע הסוף האמיתי אז זה עובר.

עבורי המשחק הזה היה חוויה נהדרת, גם מבחינת המשחק עצמו, הדמויות והעלילה, וגם מבחינה מוסיקלית. כשהגעתי ליפן נפל לי פתאום האסימון שאני יכולה לקפוץ לחנות באקיהאברה ולקנות לעצמי עותק פיזי של דיסק השירים של המשחק (העטיפה פה למעלה). מאז אני שומעת מפעם לפעם את השירים והאש ניצתת מחדש.

מומלץ, מומלץ, מומלץ!!

אזהרה קטנה: במשחק יש מעט סצנות סקס די שוליות, אז מי שזה מפריע לו - שיהיה בן אדם בוגר ויתעלם מהן לטובת משחק מדהים.
*זה עתה קיבלתי דיווח שיש גם גרסת PG

לבלוב הסאקורה

התלבטתי הרבה זמן אם לכתוב את הרשומה הזאת, כי זה נראה לי מאוד לא אורתודוקסי לכתוב רשומה על שיר שמצא חן בעיניי, אבל נעשיתי חסרת סבלנות, והחלטתי ללכת על זה.
מי מביניכם שמכיר את הלהקה ומי שלא - מדובר על שיר של supercell, שהגיעה לתודעה של רבים מאיתנו בזכות שיר הסיום של Bakemonogatari, השיר 君の知らない物語 , הסינגל המקורי הראשון שלהם, ולא קאבר לשיר של האטסונה מיקו.

לענייננו.
מדובר בשיר "זכרונות פרידה" (さよならメモリーズ), הסינגל השני של supercell. 

桜が咲くよ　見慣れたいつもの坂道に ああ別れを	Oh blooming cherry blossoms on this hill road I have to say goodbye to you
泣いて笑ったあの日々　なんだか昨日のことのよう この道はそう　未来へ続く道　そんな気がしたの	Those days where we were crying and laughing Seemed like only yesterday It feels like this road we’ve walked on Is leading towards the future
例年より早い開花予想を　君はうれしがってた 私は笑った　「そうだね」って言った あと少ししたらもうここには戻れないのに	You were happy that Every year the blossoms bloomed earlier than expected I smiled and said ‘it seems like it’ Just a little while more And we can’t return to this place anymore
言葉じゃうまく言えない想いを　君に打ち明けるとしたら なんて伝えよう　最初で最後 いつか一緒に帰った道は　わたしにとって特別な思い出 忘れないよ　さよならメモリーズ	If I were to open my heart to you And tell you of those indescribable feelings Would I be able to do it? For a beginning, there is always an ending One day the path we took to go home Will be a precious memory to me I won’t forget you Those goodbye memories
春が来たら　それぞれの道を	When spring comes, each of these roads…
また会える日を願って　「さよなら」小さく呟いた 空はあの日と変わらず青くて　だからちょっと泣けた	I prayed for a day where we would meet again As I silently mumbled ‘Goodbye’ That day the sky was blue like always So I cried a little
わざと遠回りしたの　少しでも長く君の隣に居たくて 私はおどけて　「間違えた」って言った 君が笑うその顔が眩しくて目を逸らした	I purposely took the longer way home Just to be with you a little bit longer I jokingly said ‘Oops, we went the wrong way’ You smiled so radiantly and looked away
言葉じゃうまく言えない想いを　胸に抱いてこの道を歩いた 覚えてる　あの時君は　私の名前を呼んでくれた ふたり夕暮れの帰り道で 忘れないよ　さよならメモリーズ	I’ll hold those indescribable feelings Of moments on this road we’ve walked on in my heart Do you remember that time when you Called out my name, and We walked home together in the evening I won’t forget you Those goodbye memories
出会えたこと　感謝してる	I am grateful to have met you
初めて見た　満開の桜 あれからどれくらい　変われたんだろう？	I wonder how much everything had changed Since we last saw the cherry blossoms in full bloom
一目見たときに思ったんだ　この人のこと好きになりそうって なんでかな　わかんないよ　それからの毎日はとても 楽しくってだけど同じくらいに　 辛かったんだ	I took a glance at you and thought to myself ‘It seems I’ve become to like this person’ But why? I don’t get it at all Since then each and every day had been fun But at the same time it had been painful
ごめんね　なんかうまく言えないよ だから私君となんて言うか 今のまま　さよならしたくないの 友達のままじゃもう嫌なの 言おうと思ってた 私、君の君のこと　ずっとずっと前から・・・ 好きでした	I’m sorry I can’t say it any better But I… about you.. how do I say it I can’t say goodbye to you now I don’t want to stay as just friends I thought we could back then I... you... about you Since long ago I’ve always Liked you
ああ　やっと　言えた	Ah I’ve finally said it

אני אוהבת את העובדה שהשירים שלהם הם יותר מין סיפור קצר מאשר שיר עם מבנה סטנדרטי של בתים ופזמון.

בכל אופן, מה שמצא חן בעיניי בשיר הזה במיוחד הוא העובדה שלמרות שלכאורה נראה שזה הולך להיות אותו שיר חרוש של אהבה חד צדדית, שהצד השני לא ישמע עליה מעולם, כאן סוף סוף נלקחה היוזמה למרות כל הקשיים שבדבר.

עוד טויסט קטן ונחמד שגם מאד מצא חן בעיניי, ואולי זו רק דרך אחת לפרש את השיר ואחרים יראו את זה אחרת, היא העובדה שלמרות שבהתחלה נדמה שמדובר על פרידה אחת גדולה וסופית, למעשה מדובר באותה פרידה יומיומית, בסוף היום כשכל אחד הולך לביתו, ונשארים עם געגוע בלב עד היום שלמחרת...

אם זו אכן היתה כוונת המשורר, אני חייבת לציין ש-supercell שיחקו אותה בגדול מהבחינה הזאת, וגרמו לי לגמרי להתאהב בשיר!

ומי שרוצה להוריד את השיר: http://www.mediafire.com/?sdogsbv2hja31bb

גנסוקיו אקסטזי אנדרגראונד!

"Ladies and gentlemen of the earth, happy new year

We truly thank you for buying IOSYS's tenth Touhou Project arrange CD,

Touhou Bubbling Underground."

אלו המילים בהן נפתח האלבום ה-10 של IOSYS

東方泡沫天獄 - Eastern Bubbling Underground

כן, מאד מרגש וכל זה.

כבר המון זמן שלא יצא לי להקשיב יותר מדי לאלבומים של IOSYS, או למוזיקה של טוהו באופן כללי, אבל בזמן האחרון התחלתי לחזור לזה.

עקב העובדה שהייתי צריכה לפרמט את המחשב בנסיבות לא נעימות בכלל, נאלצתי לוותר על אוסף הטוהו שהיה לי, ועכשיו כשאני צריכה להוריד הכל מחדש - חשבתי שזו הזדמנות נפלאה להתעדכן בכל מה שפספסתי.

ובכן, אני מוצאת את טוהו באבלינג אנדרגראונד מפתיע לטובה לעומת האלבומים האחרונים של IOSYS להם יצא לי להקשיב.

יכול להיות שהאלבומים ה-8 וה-⑨ טובים גם הם, אבל עדין לא יצא לי להקשיב להם (למען האמת, ניסיתי להוריד קודם כל את טוהו צ'וטו מאטן, האלבום ה-11 של IOSYS, אבל זה לא הלך ויצא שהורדתי את טוהו באבלינג אנדרגראונד קודם. כנראה שזה גורל).

אולי זו רק אני, אבל נשמע שכל האלבום ערוך כאילו הוא מחזמר.

הרקע - מעמקי האדמה של טוהו 11, Subterranean Animism, כפי שמשתמע גם מהשם.

אנחנו מתלווים לצמד של מריסה וניטורי בהרפתקאותיהן (הסבר למי שלא זוכר איך טוהו 11 עובד) ונתקלים בבוסיות מטוהו 11 ו-10.5 וביתר הדברים המוזרים שקורים להן מתחת לאדמה.

יש אפילו הופעת אורח של החבורה ממקדש מוריה כקטעי מעבר, ומספר דמויות מהמנגה.

לפי מיטב המסורת של IOSYS, כל הטרקים באלבום הם בסגנונות שונים, מהדיסקו של איקו (Saturday Night Fish Girl, אחד הטרקים באלבום) ועד לדברים "כבדים" קצת יותר.

האלבום כולו מלא בהומור משובח (לפחות לדעתי, צחקתי המון), ואני חושבת שהמפתח לכך שהאלבום ממש מפתיע לטובה הוא הדם החדש יחסית שנכנס ל-IOSYS (כנראה, עדין לא בדקתי את זה לעומק).

לבחורות שמגלמות את מריסה וניטורי יש קול מתאים, והמשחק והטקסטים שלהן מבריקים.

אחד הטרקים שהרשימו אותי הוא הטרק הדיסקו-י של איקו שכבר ציינתי, שבו כבר אפשר למצוא בדיחות טוהויות (מריסה רוצה לגנוב את הדיסקו-בול), שפזורות גם ביתר השירים באלבום.

טרק נוסף שממש הרשים אותי הוא הטרק של סאטורי, הבוסית הרביעית מטוהו 11, שמסוגלת לקרוא לבבות של אנשים. בטרק הזה היא מופיעה כ-DJ ועושה למריסה וניטורי בלאגן - "הופעות אורח" של הת'ים המפורסם של מריסה מ-Imperishable Night והת'ים של ניטורי מ-Mountain of Faith, שתקועים באמצע הטרק עצמו.

ועוד טרק שאהבתי במיוחד הוא הטרק של מריסה, הפתיחה שלו מגניבה, וכל היתר גם עשוי די טוב. אבל אולי זה משחק מכור כי אני כל כך אוהבת את מריסה.

אז תכלס, הדיסק די מדליק, ומומלץ בחום!

הנה, קחו קישור להורדה.

עוד קצת טוהו

ובכן, החלטתי לעשות עוד קצת כבוד לטוהו ולדברים החדשים שיצאו,

ונזכרתי שיש לי גם קצת מה להגיד על הדמו של טוהו 11.

זה די מגניב שהכניסו את הקטע של בחירת דמות ספורטינג לדמות שלך, שלפיה היריות, הפצצות, התנועה, האנרגיה ועוד מספר פרמטרים משתנים.

כנראה מישהו שם לב שהקטע הזה היה נחמד בטוהו 8 והחליטו ללכת עם זה שוב בצורה קצת שונה.

למי שלא יודע, ריימו הולכת עם יוקארי\סויקה\איה ומריסה הולכת עם אליס\פאצ'ולי\ניטורי.

וביותר פירוט:

כשריימו ביחד עם יוקארי היא חושבת בפורטלים, חלק מהיריות שלה עוברות לצד השני של המסך, והיא יכולה בעצמה להשתגר לצד השני של המסך. עושים את זה באמצעות לחיצה כפולה לכיוון מסויים כשאתם צמודים לדופן, בלי לירות.

כשריימו ביחד עם סויקה יש לה פיצ'ר נחמד בו היא אוספת את כל האייטמים שעל המסך ברגע שעוזבים את כל המקשים (כולל החצים), רק שלוקח לזה שניה לפעול.

היריות המלוות שלה הם כדורים לבנים שמנמנים שפונים בצורה כיאוטית כשהם מגיעים לחלק העליון של המסך.

כשריימו ביחד עם איה היא מסוגלת לנוע ממש במהירות ברגע שעוזבים את כפתור הירי (זאת אומרת - z).

היריות המלוות שלה מתחילות נגד כיוון התנועה שלה וככל שמתווספות יותר הן פונות גם עם כיוון התנועה שלה וגם נגדו (וניתן לקבע אותן כשנכנסים לפוקוס).

כשמריסה ביחד עם אליס היא משתמשת בבובות של אליס במקום הכדורים המלווים שלה, וכשהיא עושה ספאלקארד היא מקריבה את אחת הבובות לטובת לייזר אדום ומאיים. בנוסף לכך, היא יכולה לאגור כמות כפולה של אנרגיה, משמע יותר בובות ויותר פצצות.

כשמפקסים את התנועה שלה היריות שלה רק מתפזרות.

כשמריסה ביחד עם פאצ'ולי יש לה פיצ'ר נחמד בו היא יכולה להחליף בין 5 סוגי ירי שונים של הכדורים שמלווים אותה; ירי קדימה, אחורה, לצדדים, ירי מפוצל לפנים וירי בזווית רחבה.

מחליפים בין הסוגים השונים על ידי לחיצה על הפוקוס והירי ביחד.

כשמריסה ביחד עם ניטורי היריות המלוות שלה הן טילים חמודים, והספאלקארד שלה הוא בעצם מגן (כמו הצ'רי בורדר בטוהו 7).

אני נורא אוהבת את הדינמיות הזאת של הדמויות, זה מוסיף המון לדעתי ^^

ועוד דבר שמצא חן בעיניי הוא השיטה שלפיה אוספים את הפסילות לאורך השלב (אוספים את הכוכבים הסגולים האלה וממלאים פסילות).

חבל שכל כך חשוך שם מתחת לאדמה.

    

הורדתי גם את האלבומים החדשים של קול אנד קרייט ושל איוסיס (לא האלבום קאברים של אליס), ושניהם בינתים די טובים.

כן, האלבום של איוסיס טוב והרשים אותי, לא כמו האחרון שעשה לי צהבת רק מלהקשיב לו, אבל אח"כ התברר כקצת נחמד.

דיסק נוסף שיצא ברייטאיסאי והשאיר בי רושם חזק הוא של קרו'ס קלו, "Crossfire Barrage". יש בדיסק הזה כמה אריינג'ים ממש מצויינים והוא פשוט טוב. מומלץ ביותר.

(גם הפוסט זה הוא סוג של קופי פסטה מהודעה ב-4)