יום שבת, 13 באפריל 2013

בנות וטנקים

Girls und Panzer. סדרה מאסיבית.


כשהסדרה רק יצאה, צפיתי רק בפרק הראשון, וזהו. מלכתחילה הקונספט נשמע קצת משונה (אולי להדיוטות, אבל לא אם תשאלו אותי...), והפרק הראשון עצמו היה יחסית משעמם ומוכר; בחורה מגיעה לבית ספר חדש, מנסים לשכנע אותה לעשות משהו שהיא לא רוצה, אבל בסוף היא נכנעת... וספינה.
אני אישית אוהבת את הקונספט של לקחת תחום מסויים שבד"כ לא רואים בו נשים, ולעשות סדרה שעיקרה הוא נשים שמתעסקות באותו תחום. למשל טנקים. לא היה לי שום חיבור קודם לטנקים (הם התחבבו עלי בזכות הסדרה ובזכות WoT, בו התחלתי לשחק כשהתחלתי לצפות ב"בנות וטנקים"), ולטעמי הקונספט עובד יפה, והתוצר הסופי היה מגניב לחלוטין.
אז בחלוף כמה חודשים מאז שהיא יצאה, החלטתי להמשיך לצפות בסדרה, והופתעתי לגלות שרק הפרק הראשון היה בעייתי. מהפרק השני חל שיפור משמעותי, ברגע שמרימים הילוך בכל הנוגע לטנקים, והרמה של הסדרה רק משתפרת ומשתפרת.


אחד הדברים שהכי נהניתי מהם בסדרה היה הדמויות. עקב העובדה שמדובר בקרבות טנקים מרובי צוותים, הסדרה לא מוגבלת ל-5-6 הדמויות הסטנדרטיות, אלא מקושטת בקאסט מרובה דמויות, כשכל דמות ודמות היא ייחודית וססגוניות, ויחד הן מרכיבות צוותי טנקים, כשלכל צוות יש את האופי המיוחד שלו. הדמויות, בעלות האופי העשיר והצבעוני, היו עבורי הנאה צרופה.
בנוסף לדמויות, הדבר העיקרי ממנו נהניתי בסדרה היו קרבות הטנקים. אמנם לא היה לי מושג ירוק בכל הנוגע לשריון עד שצפיתי בסדרה, אבל האימונים אותם עוברות הדמויות, כשגם להן (לרובן) אין מושג בטנקים, וגם הקרבות שנערכים במהלך הסדרה, היו עשויים בצורה משעשעת וסולידית. התגובות של הדמויות היו אמינות מאוד ביחס לסיטואציה - למשל בהלה מרעש הפגזים, או הנאה ממנו - וזה איפשר לי כצופה להכנס לאווירה בקלות, ולהזדהות עם הדמויות.

הדמות הראשית, נישיזומי מיהו, היא בת למשפחה העוסקת במלחמת טנקים בצורה מסורתית. היא לא דוגלת ב"סגנון המשפחתי", ונשלחת לעבור לבית ספר אחר, בו מועצת התלמידים מנסה להחיות את "מועדון הטנקים". אירוע "נורא" מעברה רודף אותה, והיא נמצאת תמיד בצלה של אחותה המוצלחת, היורשת של הסגנון המשפחתי. קצת מזכיר את סאקי.
בדומה לסדרות אחרות שעוסקות במועדונים, בהן יש תמיד בעיה של צירוף חברי מועדון חדשים, גם ב"בנות וטנקים" יש בעיה דומה, רק שכאן הבעיה היא מחסור בטנקים. הבנות אוספות גרוטאות של טנקים שהן מוצאות ברחבי בית הספר, שנזרקו בתום תקופה יפה יותר,  ומשפצות אותם, ותמיד מחפשות טנקים נוספים כדי להגדיל את כוחן.
במהלך הסדרה נערכים מספר קרבות מול בתי ספר אחרים, מנוסים הרבה יותר מאשר בית הספר אחריו הסדרה עוקבת, והוא תמיד האנדרדוג. מיהו, שכבר משופשפת בקרבות טנקים, מצליחה בעזרת חברותיה לאלתר בכל קרב, ולנקוט בטקטיקות מבריקות שמחלצות את ההקבוצה שלה מצרות, ואפילו לנצח. מדליק לחלוטין.

 הטנקים בסדרה הם טנקים מתקופת מלחמת העולם השניה, וגם המוזיקה מושפעת מהתקופה (לא יכלתי להתאפק), ומוסיפה לאווירה. האנימציה, במיוחד בקרבות, היא טובה וחלקה, ומשלבת אנימציה קלאסית יחד עם CG עבור הטנקים, כשזו מוצלחת במיוחד.




יום חמישי, 4 באפריל 2013

Kira☆Kira

הפעם אני רוצה להמליץ על משחק visual novel בשם Kira☆Kira. זה ה-VN הראשון והיחיד בו שיחקתי, ויש סיכוי סביר שהוא גם ישאר היחיד. אין לי הרבה סבלנות ל-VNים, אבל קיבלתי המלצה חמה לנסות אותו, ולכן הייתי מוכנה לעשות מאמץ, והתמורה שקיבלתי ממנו היתה אדירה. היה מעולה.
אז לכבוד יום השנה החמישי לצאת המשחק, החברה שהוציאה אותו, OverDrive, הוציאה פרק אנימה בן 30 דקות, שהוא למעשה "הופעה חיה" של הלהקות מהמשחקים השונים שלה. היציאה של הפרק, בו עדיין לא יצא לי לצפות משום שעדיין לא הגיע לרשת, העלתה אצלי את כל התחושות השונות מהמשחק, וההייפ עולה על גדותיו. לכן הרגשתי צורך עז לכתוב משהו על המשחק.


קודם כל אני חייבת להגיד שעברו בדיוק שלוש שנים מאז ששיחקתי במשחק (פלוס מינוס כמה ימים), אז יתכן ויהיו מספר אי דיוקים.



אז לענייננו:
המשחק עוסק בארבעה תיכוניסטים, שכדי להציל את המועדון שלהם, מועדון הספרות השני (כן, השני) מסגירה, הם מחליטים להקים להקת-פאנק בנות, שתתן הופעה בפסטיבל בית הספר הקרוב. לא כל כך מפריעה להם העובדה שהם לא יודעים לנגן, או לא מבינים כלום במוסיקה. גם לא כל כך מפריעה לבנות המועדון העובדה שאחד מהן הוא בחור, והן מחפשות אותו לבחורה גם כן. 
ומכאן, המשחק מתעסק בקשיים שהם נתקלים בהם כשהם מתחילים ללמוד לנגן, וכמובן בהנאה שהם מפיקים מכך. נוסף לעניין נפח קומי מרענן ונהדר כשהם מנסים להכריח את עצמם לאמץ את גישת הפאנק. כמו כל משחק שמכבד את עצמו, הוא גם מתעסק בבעיות האישיות של כל אחת מהדמויות, ואיך יתר הדמויות מנסות לעזור זו לזו.
החבורה התכוונה לפרוש מעסקי המוסיקה אחרי ההופעה בפסטיבל בית הספר לטובת חרישה למבחנים, אבל בעקבות ההצלחה המסחררת של "להקת מועדון הספרות השני" בהופעה, ובעידוד מוסיקאי מקצועי שעוזר מאחורי הקלעים, הם מחליטים לצאת לסיבוב הופעות ברחבי יפן...

וקצת על חברי הלהקה / מועדון הספרות השני:
שיקאנוסקה - דרך עיניו למעשה משחקים במשחק. הוא היה בעבר במועדון הטניס, אבל לאחר שנאלץ לפרוש הגיע למועדון הספרות השני, והוא מתפקד בתור הבאסיסטית של הלהקה.
קירארי - בחורה מבריקה ומלאה באנרגיות, שמגיעה מבית עני ועסוקה בלעבוד בעבודות זמניות. היא הסולנית של הלהקה, למרות שבהתחלה רצתה להיות המתופפת.
צ'יה - חברת ילדות של שיקאנוסקה, והמתופפת הנהגת, והמנהיגה של הלהקה.
סארינה - נערה עשירה, עדינה ולוקה בחלושעס. הגיטריסטית של הלהקה.



אוקי, אז חוץ מהעובדה שזה ה-VN היחיד ששיחקתי בו, שזו כבר חוויה מיוחדת בפני עצמה, קירה קירה מספקת את הסחורה שלה בצורה מדהימה מבחינתי. בתכלס, לא ידעתי מה מצפה לי, מלבד העובדה שמדובר במשחק על להקה, אבל נו...
קודם כל הדמויות, שאמנם חלק יותר קולעות לטעמי וחלק פחות, כתובות בצורה נהדרת. האופי של כל אחת מהן עשוי בצורה טובה, האינטרקציה שלהן אחת עם השניה כייפית, וכל ההתיחסות שלהן לעניין הלהקה, הפאנק וההופעות עשוי בצורה מגניבה שנהנתי מכל רגע. האווירה שהן יוצרות טובה וחברותית, עד כדי כך שאפשר להרגיש חלק, ואז אי אפשר להפסיק לשחק...
ההומור במשחק, סביב האינטרקציה של הדמויות, הסיטואציה של ללמוד לנגן והגישה שהם צריכים לאמץ לעצמם, פשוט נהדר. הילדים האלה עושים צחוק מעצמם and they just don't give a fuck, שזה אדיר.
בנוגע למוסיקה, אמנם הם רק לומדים לנגן, והם לא מבינים במוסיקה בכלל, אבל מה זה משנה?! הם לומדים מהר, וההפקה המוסיקלית במשחק ברמה גבוהה מאוד, כך שכל השירים שלהם פשוט סוחפים אותך לאווירה אליה הם מכוונים, באיכות גבוהה, והם תענוג לאוזניים. הזמרת ששרה את השירים של קירארי יושבת בול על הדמות, ואני אישית לא יכולה להפסיק להקשיב לה. (לאחרונה שמענו אותה בשיר הפתיחה של Tari Tari, סתם לידע כללי).
גם הקונפליקטים האישיים של הדמויות נוגעים ללב, ועשויים בגדול בצורה טובה. כמו כל VN שמכבד את עצמו, גם לקירה קירה יש route שתולש לך את הלב מהחזה בלי הרדמה, מועך לך אותו מול העיניים, ונותן לך לשכב על הרצפה ולדמם, כל כך נורא וכואב שבא לך למות.
אבל אז מגיע הסוף האמיתי אז זה עובר.


עבורי המשחק הזה היה חוויה נהדרת, גם מבחינת המשחק עצמו, הדמויות והעלילה, וגם מבחינה מוסיקלית. כשהגעתי ליפן נפל לי פתאום האסימון שאני יכולה לקפוץ לחנות באקיהאברה ולקנות לעצמי עותק פיזי של דיסק השירים של המשחק (העטיפה פה למעלה). מאז אני שומעת מפעם לפעם את השירים והאש ניצתת מחדש.

מומלץ, מומלץ, מומלץ!!



אזהרה קטנה: במשחק יש מעט סצנות סקס די שוליות, אז מי שזה מפריע לו - שיהיה בן אדם בוגר ויתעלם מהן לטובת משחק מדהים.
*זה עתה קיבלתי דיווח שיש גם גרסת PG


יום שלישי, 12 ביוני 2012

מועדון קנדו ירושלים

עדכון נוסף:
לצערי המועדון אינו פעיל יותר.

-----------------------------------

עדכון!!
לאור הבקשות שהגיעו אלינו להביא את הדוג'ו להר הצופים, כי יש סטודנטים שרוצים להתאמן אבל שני אוטובוסים הם מעמסה, ולאור העובדה שלמעשה... חלקנו סטודנטים בעצמנו, החלטנו שצריך לפתוח מועדון קנדו של האוניברסיטה העברית!

אחרי פגישה מוצלחת עם רכז הספורט של אגודת הסטודנטים, העתיד נראה ורוד. כרגע כל העניין בשלביו הראשוניים ביותר, כמובן, אבל העסק התחיל להתגלגל! יתכן שכבר בשנת הלימודים הבאה נוכל להתאמן באזור הר הצופים/הגבעה הצרפתית.
כמובן כדי שיהיה לנו יותר קל בהמשך, אנחנו צריכים שהחדשות יגיעו לכמה שיותר אנשים. במילים אחרות, אנחנו רוצים עוד חברים שיתאמנו איתנו!!
אז אם אתם רוצים להתאמן בקנדו, או שאתם מכירים מישהו שרוצה להתאמן בקנדו, או שאתם מכירים ירושלמים כאלה ואחרים שאולי ירצו להתאמן בקנדו, ובקרוב במיקום יותר נוח ליותר סטודנטים, אני אשמח אם תעבירו אליהם את הידיעה!
ולשם הבהרה, לא רק סטודנטים מוזמנים, אלא כולם!

פרטים נוספים יגיעו כשנדע בעצמנו יותר, אבל בינתיים כל שאלה אפשר לשלוח אלי - 4newnew@gmail.com


ואם כבר אני כותבת משהו, אני אנצל את הבמה כדי להמליץ על מנגת קנדו קצרה (18 פרקים) וחביבה ביותר, בשם Bushido Sixteen.
היא מדברת על שתי תלמידות חטיבת ביניים, כל אחת והסיפור שלה בעולם הקנדו, והאינטרקציה ביניהן. באמת אין יותר מדי מה להרחיב, כשאפשר פשוט לקרוא :)
יש גם סרט באותו שם, שמבוסס על המנגה.


יום ראשון, 19 בפברואר 2012

פירות העונה


מתחשק לי לכתוב על כמה מסדרות העונה. לא על כל הסדרות שיוצאות, בטח לא על כל אלה שניסיתי, ולאו דווקא על הכי טובות. בא לי לכתוב על שלוש סדרות ספציפיות העונה שמשום מה ממש עושות לי את זה. רינה נו לאגראנג'ה, סנקי זשו סימפוגיר, ומורצו פיירטס.
[קליפ פתיחה]

כשהעונה החדשה רק התחילה, לפני שהספקתי לבדוק את הסדרה, ראיתי תמונה ממנה (מהשיר פתיחה), שהיתה מצוירת בסגנון די מגניב. זה היה אחד הדברים המפתים, אני חייבת לציין, אז התפניתי לבדוק אותה.

הגיבורה של הסדרה היא תיכוניסטית בשם מאדוקה, שכמו בשאר סדרות המכה, מבקשים ממנה יפה לנהוג ברובוט ענק, כדי להילחם באויבים לא ברורים מהחלל. להפתעתי (וגם להפתעתם של אחרים) מאדוקה לא יותר מדי בהלם, וזורמת עם הרעיון. בכללי, מאדוקה היא בחורה שאוהבת לעזור לכל מי שרק צריך, והיא אפילו מנהלת מועדון כזה בבית הספר שלה. בחורה חיובית ומארוּ במיוחד. שינוי מרענן!
גם הדמויות האחרות די מעניינות, והרעים עושים רושם שהם לא באמת רעים. העובדה שאין לנו אקספוזיציה בתחילת הסדרה מאפשרת את הפיתוח הזה, לדעתי. כיף, יפה, ומעניין.



[שיר פתיחה להורדה]

לא מיהרתי לבדוק את הסדרה הזאת, אבל חבר האיץ בי, אז למה לא.
במבט ראשון הסדרה עשתה רושם חלש במיוחד, או יותר נכון, עקום במיוחד. רמת הפקה מאד נמוכה נותנת לסדרה מראה "איכותי", מבחינת ציור ומבחינת אנימציה. זה מטשטש את החושים ומפריע לשים לב לזה שהמדובבים והמשחק טובים, המוזיקה טובה, וייתכן שגם מה שמתרחש די סביר.

למעשה מדובר על בחורות שהתפקיד שלהן הוא להילחם במין מפלצות בשם noise, שהורגים אנשים על ידי הפיכתם לאפר, ועל הדרך הם עושים רעש ממש מעצבן. לבחורות יש מין שריון וכלי נשק בשם סימפוגיר, והם "מופעלים" כשהן שרות. היתרון בזה הוא שיש  insert song כל פרק, רוב הזמן של מיזוקי נאנא. מהר מאד ה-noise הפכו לסתם רעש רקע ופינו את הבמה לאיזושהי קונספירציה שמתרחשת, ואנחנו עדים רק לחלקה...
בגדול, הסדרה היא מין "מה לעזאזל קורה פה? האנימה". כי לצד הפן הויזואלי מזעזע, אחלה מוזיקה ודמויות מקסימות, יש אלימות, פיצוצים, דם, סאדו, ורצח של שרי ממשלה (?). איזשהו בליל לא קוהרנטי, אבל יכול להיות שזה מה שהופך אותה לכייפית.



Mouretsu Space Pirates
[קליפ פתיחה]

 
הגיבורה שלנו היא מאריקה, תיכוניסטית חביבה, שהיא נצר למשפחת פיראטים. פיראטים בחלל.
ביום בהיר אחד מודיעים למאריקה שהיא היורשת של תפקיד הקפטן בספינת חלל של פיראטים, הבנטנמארוּ, אחרי שאבא שלה נפטר. אמא שלה, פיראטית גם כן, היא מי שמגדלת אותה.

למאריקה יש כישרון לא קטן בהטסת כלי רכב חלליים למיניהם, ומסתבר שהיא גם קורצה מהחומר ממנו עושים קפטנים. בהתחלה היא מתלבטת בשאלה אם היא אכן מוכנה לקבל עליה את התפקיד, ומשם, השמיים הם הגבול. טוב, לא...
בהתחלה נדמה כאילו הסדרה לא סגורה על הז'אנר שלה, בית ספר, חלל, מייד קפה, מה בדיוק, ונדמה כאילו "קורה הרבה כלום", אבל היא בעצם מכניסה את הצופה לאט לאט לאווירה שלה. אנחנו נזרקים פתאום ללוחמה אלקטרונית, טקטיקות קרב בחלל, שוד לאור הכוכבים, ושאר חוויות. יש לה קטע משלה, לסדרה הזאת.



נמאס לי להיות הבן אדם הכמעט יחיד שצופה בסדרות הנהדרות האלה!