מריסה גנבה את הפוסט החדש

משהו הזכיר לי לאחרונה את סרטוני הפלאש הישנים של טוהו. לא יודעת מה בדיוק זה היה ואיך זה קרה, אבל הרגשתי צורך עז לחפש אותם ולצפות בהם שוב.

אני מתכוונת לארבעה הישנים:

Phantasmagoria mystical expectation

惑いて来たれ、遊惰な神隠し　～ Border of Death

患部で止まってすぐ溶ける　～ 狂気の優曇華院 , הידוע גם בתור Overdrive.

וכמובן 魔理沙は大変なものを盗んでいきました, הלוא הוא "מריסה גנבה את הדבר היקר", שקשה לי להאמין שיש מישהו שלא מכיר.

במהלך החיפושים אחר אחד הסרטונים, נתקלתי במקרה במצבור די גדול של סרטוני פלאש של טוהו, ופשוט לא יכלתי להתאפק והייתי חייבת לצפות בכולם.

חלקם כמובן היה מזעזעים ולא ראויים לציון, אבל חלקם היו נהדרים. ומה שיותר חשוב - את רובם לא ראיתי בעבר!

אני אתחיל מאלה שכן הכרתי כבר, אבל הם יחסית "חדשים" ואולי עברו לכמה אנשים מתחת לרדאר:

博麗神社町内会音頭 - פלאש כייפי ושמח. חגיגה במקדש של ריימו. ו-ZUN.

Artificial Children - שמבחינתי סוג של התגנב לו בשקט ולא שמתי לב אליו בהתחלה. מרגש בעיקר. מבוסס על המנגינה של שלב 3 בטוהו 5, Mystic Square.

東方スイーツ！　～鬼畜姉妹と受難メイド～ - אחד הפלאשים אהובים עלי. הוא גם קליפ הבכורה של Innocent Key.

大江山ジャイアントスイング - קליפ מדליק ביותר. סויקה ויוגי מפציצות.

ואעבור לקליפים שלא הכרתי קודם לכן, ולמצוא אותם היה מרגש במיוחד, ועשה לי את היום:

ねこ巫女れいむA - אני בטוחה שהשיר הזה לא חדש לאף אחד (IOSYS 東方永雀峰), אבל העובדה שעשו לו קליפ אחרי כל הזמן הזה בהחלט הפתיעה אותי! הגיע הזמן!

お人形遊び - קליפ לשיר של IOSYS מהאלבום היחסית חדש 東方年柄年中. מריסה, אליס, ככרגיל :)

Club Ibuki in Break All - עוד שיר מאותו אלבום, אבל הפעם סויקה! למי שסגנון הציור נראה מוכר, הבחור שהכין את הסרטון הזה הכין גם את הקליפים לשירים  ラクト・ガール ו-ってゐ！～えいえんてゐVer～ של COOL&CREATE.

s complex - שיר יחסית ישן של COOL&CREATE ( מהאלבום スーパーあまねりお) שגם לו סוף סוף צץ קליפ. אהבתי נורא. מרגש ומתוק.

最速最高シャッターガール - גם הוא שיר יחסית ישן של COOL&CREATE (מהאלבום スーパーシャッターガール) שסוף סוף קיבל קליפ. ואחד די מגניב אם יורשה לי לציין.

東方楼蘭　～変態天狗と悲劇の乙女達～ - עוד קליפ מבית היוצר של Innocent Key. שיהיו בריאים.

究極焼肉レストラン！お燐の地獄亭！ - קליפ לשיר מהאלבום 東方超都魔転 של IOSYS.

東方太陽香 - קליפ לשיר タイヨウノハナ מהאלבום 東方想幽森雛 של IOSYS, בכיכובה של יוקה, כמובן.

Blazing Heart - קליפ מגניב במיוחד של Locker Room לשיר 銀のめぐり של SYNC.ART'S.

ואחרון חביב ハートフルネコロマンサー, מאחד האלבומים שאני יותר אוהבת של IOSYS, שרק ייחלתי שיעשו לאחד מהשירים שלו קליפ. בין השירים היותר מדליקים! שווה!!

אופרה, ארוויזיון '83

כל ההתעסקות הזאת בפלאשים החזירה אותי פתאום קצת אחורה, לתקופה שהייתי משוגעת על טוהו. זה דרבן אותי להתעניין קצת בדמויות החדשות, בדיסקים החדשים שיצאו, במשחקים החדשים שיצאו. כן, גם במשחק המכות טוהו 12.3, שאמנם לא מחדש הרבה מלבד דמויות, אבל עדין נורא נורא כיף לשחק בו.

אני עדין לא ממש מעודכנת, אז אם יש פלאשים חדשים ואיכותיים שאני לא מכירה, אשמח אם תספרו לי עליהם.

גנסוקיו אקסטזי אנדרגראונד!

"Ladies and gentlemen of the earth, happy new year

We truly thank you for buying IOSYS's tenth Touhou Project arrange CD,

Touhou Bubbling Underground."

אלו המילים בהן נפתח האלבום ה-10 של IOSYS

東方泡沫天獄 - Eastern Bubbling Underground

כן, מאד מרגש וכל זה.

כבר המון זמן שלא יצא לי להקשיב יותר מדי לאלבומים של IOSYS, או למוזיקה של טוהו באופן כללי, אבל בזמן האחרון התחלתי לחזור לזה.

עקב העובדה שהייתי צריכה לפרמט את המחשב בנסיבות לא נעימות בכלל, נאלצתי לוותר על אוסף הטוהו שהיה לי, ועכשיו כשאני צריכה להוריד הכל מחדש - חשבתי שזו הזדמנות נפלאה להתעדכן בכל מה שפספסתי.

ובכן, אני מוצאת את טוהו באבלינג אנדרגראונד מפתיע לטובה לעומת האלבומים האחרונים של IOSYS להם יצא לי להקשיב.

יכול להיות שהאלבומים ה-8 וה-⑨ טובים גם הם, אבל עדין לא יצא לי להקשיב להם (למען האמת, ניסיתי להוריד קודם כל את טוהו צ'וטו מאטן, האלבום ה-11 של IOSYS, אבל זה לא הלך ויצא שהורדתי את טוהו באבלינג אנדרגראונד קודם. כנראה שזה גורל).

אולי זו רק אני, אבל נשמע שכל האלבום ערוך כאילו הוא מחזמר.

הרקע - מעמקי האדמה של טוהו 11, Subterranean Animism, כפי שמשתמע גם מהשם.

אנחנו מתלווים לצמד של מריסה וניטורי בהרפתקאותיהן (הסבר למי שלא זוכר איך טוהו 11 עובד) ונתקלים בבוסיות מטוהו 11 ו-10.5 וביתר הדברים המוזרים שקורים להן מתחת לאדמה.

יש אפילו הופעת אורח של החבורה ממקדש מוריה כקטעי מעבר, ומספר דמויות מהמנגה.

לפי מיטב המסורת של IOSYS, כל הטרקים באלבום הם בסגנונות שונים, מהדיסקו של איקו (Saturday Night Fish Girl, אחד הטרקים באלבום) ועד לדברים "כבדים" קצת יותר.

האלבום כולו מלא בהומור משובח (לפחות לדעתי, צחקתי המון), ואני חושבת שהמפתח לכך שהאלבום ממש מפתיע לטובה הוא הדם החדש יחסית שנכנס ל-IOSYS (כנראה, עדין לא בדקתי את זה לעומק).

לבחורות שמגלמות את מריסה וניטורי יש קול מתאים, והמשחק והטקסטים שלהן מבריקים.

אחד הטרקים שהרשימו אותי הוא הטרק הדיסקו-י של איקו שכבר ציינתי, שבו כבר אפשר למצוא בדיחות טוהויות (מריסה רוצה לגנוב את הדיסקו-בול), שפזורות גם ביתר השירים באלבום.

טרק נוסף שממש הרשים אותי הוא הטרק של סאטורי, הבוסית הרביעית מטוהו 11, שמסוגלת לקרוא לבבות של אנשים. בטרק הזה היא מופיעה כ-DJ ועושה למריסה וניטורי בלאגן - "הופעות אורח" של הת'ים המפורסם של מריסה מ-Imperishable Night והת'ים של ניטורי מ-Mountain of Faith, שתקועים באמצע הטרק עצמו.

ועוד טרק שאהבתי במיוחד הוא הטרק של מריסה, הפתיחה שלו מגניבה, וכל היתר גם עשוי די טוב. אבל אולי זה משחק מכור כי אני כל כך אוהבת את מריסה.

אז תכלס, הדיסק די מדליק, ומומלץ בחום!

הנה, קחו קישור להורדה.

הישג מרשים לכל הדעות?

בדרך כלל אני לא כותבת פוסטים על ציורים שלי, אבל הפעם אני מרשה לעצמי לחרוג מהנורמה ולפרסם ציור שסיימתי זה עתה.
אחת הסיבות לחריגה הזאת היא שזה הציור הכי מסובך וגם הכי מושקע שציירתי עד עכשיו, אבל הסיבה העיקרית והחשובה הרבה יותר היא שזה למעשה ה-Fanart הראשון של הדמות הזאת בעולם. אני מרשה לעצמי להתגאות.

הבחורה שציירתי, אליזבת' ברלינג, היא דמות מהנובלות של סטרייק ויצ'ס.
העלילה של הנובלות מתרחשת כמה שנים לפני העלילה של סדרת האנימה, במקום ויחידה אחרים, עם דמויות אחרות.
ובטח אנשים מסויימים ירגישו הקלה לנוכח העובדה שבנובלות, אי אפשר לראות להן את התחתונים כל רגע.
אגב, כמו עם יתר הדברים בסדרה הזאת, האופנוע שעליו היא רוכבת מבוסס על דגם של אופנוע אמיתי וקיים. ועוד פרט טריוויה מיותר; זה אותו אופנוע (הרמס) שיש לקינו ב"המסע של קינו".

קנדי… בוי?!

טוב, אני חייבת להודות, כששמעתי את השם הזה בהתחלה, חשבתי ישר שזאת איזו סדרת שיאל, ברצינות, "Candy☆Boy"?

לא העלתי על דעתי לצפות בזה אפילו.

האמת שרק לפני שבוע שמתי לב שמישהו שאני מכירה צופה בזה, ושאלתי אותו אם זה מהנה, הוא השיב לי שכן, אבל גם אז לא ממש התחשק לי לנסות.

רק אתמול מאוחר בלילה חבר יותר קרוב אמר לי שהוא צופה בזה, ושכדאי לי גם.

אחרי שהוא הוסיף שזה אינססט בין שתי תאומות בכלל הרמתי גבה והרגשתי שאני חייבת לצפות בזה. אז ניסיתי, למה לא?

קודם כל אני רוצה להבהיר שאין פה יורי, רק שוג'ו איי. ואמנם שמעתי מכמה אנשים שהם לא אהבו את זה מהסיבות שלהם, אבל אישית, אני חושבת שהנושא, במקרה הספציפי הזה, והביצוע שלו, הם אחד המתוקים.

תוך רגעים ספורים התאהבתי בשתי הגיבורות, יוקי וקאנה, כל אחת עם האופי השונה שלה, ומערכת היחסים התמימה-לא תמימה שלהן הקסימה אותי.

הן מרשות לעצמן להתנהג איך שהן רוצות לעיני הצופים בלבד, אבל כלפי חוץ כמובן שהן לא נותנות לכלום לדלוף, גם לא מול חברותיהן הטובות.

מצא חן בעיניי גם שכל הזמן רואים את תגובות עוברי האורח התמימים לגבי ההתנהגות של הדמויות, אם הן מרימות את הקול שלהן פתאום או עושות משהו מוזר. בסדרות אחרות מצאתי את עצמי שואלת "למה אף אחד לא מגיב?"

אני בטוחה שרובנו חושבים בערך אותו דבר על כל נושא גילוי העריות, אבל מעולם לא יצא לי לחשוב על גילוי עריות בין שתי אחיות.

כשאני מסתכלת על זה בסדרה כמו קנדי בוי, זה פתאום מרגיש לי הכי נכון בעולם, פשוט בגלל שזה עשוי שם כל כך יפה. זה פשוט נראה כל כך מסקרן, ובנוסף לרצון להמשיך לצפות בסדרה בגלל הרומנטיקה (כמו בהרבה סדרות), אני סקרנית לראות מה יהיה עם שתיהן.

בקיצור, אהבתי. אהבתי מאד.

זה המתיק לי את היום.

תקפצו לי.

אף פעם לא ממש התחברתי לסרטי אנימה.

מחלקם נהנתי מאד, מחלקם לא ממש היה לי אכפת, אבל אף פעם הם לא נגעו בי באמת. האנימציה המרהיבה והסיפורים הגרנדיוזים אף פעם לא ממש עשו לי את זה. הם תמיד נראו לי כמו משהו קצר, חולף, שטחי. מעין סטוץ אנימה-י שכזה. אני יותר בן אדם של סדרות, מה לעשות. אני צריכה את הזמן שלי להתאהב בדמויות ולהתחבר לעלילה כמו שצריך.

אבל היום קרה משהו בהחלט יוצא דופן.

היום החלטתי סוף סוף לצפות ב"הילדה שזינקה מבעד לזמן", או בשפת האם שלנו Toki wo Kakeru Shoujo, שחיכה לי על הדסקטופ כבר יותר מדי זמן.

לא היה לי מושג על מה הסרט הזה, מה מחכה לי מעבר לפינה, ובטח שלא היו לי שום ציפיות. פשוט הפעלתי וחיכיתי.

תוך שניות הסרט הכה בי כמו כדור בייסבול לפנים.

"וואו!"

צעקתי בהפתעה.

חשבתי שזה יהיה עוד סרט שיהיה חמוד אבל לא ימשוך אותי, כמו כל היתר, אבל פשוט נשאבתי לתוך הסרט הזה כאילו הוא היה חור שחור שנפתח אי שם בגבול בין שוויץ לצרפת.

ההומור הזה שזורקים עליך כבר בהתחלה, ההומור הכל כך מציאותי, שפשוט תופס את אווירת הנעורים של התיכון בצורה קלילה ונעימה, שבה אותי.

מיד התאהבתי בגיבורת הסרט, מאקוטו, שהייתה כל כך חמודה ומעופפת, היא הצחיקה אותי, היא נתנה לי איפשהו תחושת הזדהות, היא כבשה אותי.

גם הגיבורים המשניים, צ'יאקי וקוסקה, היו שובים ונהדרים. השלישיה הזאת שלהם הרשימה אותי לטובה.

כל רצף האירועים של תחילת הסרט ביחד עם אופי הדמויות, גרמו לי להתפקע מצחוק כל 4 דקות בממוצע, להתלהב מהצורה המדהימה בה הכל נעשה. זה היה פשוט פנטסטי.

אחר כך כשהאירועים מתחילים להסתבך, הוכתי בתדהמה מהצורה הנפלאה בה הכל נטווה, הכל שזור למחרוזת נהדרת של אירועים משמחים ומעציבים. פשוט התרגשתי, התרגשתי כמו שלא התרגשתי כבר כמה חודשים טובים.

ואז כשמשום מה נוצרה אצלי איפשהו תחושה של סוף הסרט וחשבתי שלא יגיעו שיאים נוספים, זה הגיע. רק אז זה התחיל לטפס לשיא הזה שכל כך חיכיתי לו.

מי שצפה בסרט ומכיר אותי, אמור לדעת כבר מראש על מה אני מדברת, אז אני לא אכתוב גם כדי לא להרוס בטעות למישהו.

הכל היה עשוי בצורה כל כך נפלאה, היו רגעים בהם פשוט התחלתי לבכות, ואחרי כל רכבת ההרים הרגשית שמטלטלת אותי במהלך הסרט, זה היה פשוט מספק.

אין לי מילים.

למרות שיצאו די הרבה.

בהתחלה חשבתי שאני אאלץ להתנצל על פוסט קצר ושאין לי מה לכתוב, אבל בסך הכל רציתי להביע את התלהבותי. לכן גם חשוב לי לציין שזו לא ביקורת ולא סיקור או כל מילה פלצנית שאפשר לחשוב עליה.

אם הייתי נוהגת לתת ציונים לדברים בהם אני צופה, הייתי ללא ספק נותנת לו 10 עגול ויפה. מגיע לו, מכל הלב.