יום ראשון, 19 באוקטובר 2008

הישג מרשים לכל הדעות?

בדרך כלל אני לא כותבת פוסטים על ציורים שלי, אבל הפעם אני מרשה לעצמי לחרוג מהנורמה ולפרסם ציור שסיימתי זה עתה.
אחת הסיבות לחריגה הזאת היא שזה הציור הכי מסובך וגם הכי מושקע שציירתי עד עכשיו, אבל הסיבה העיקרית והחשובה הרבה יותר היא שזה למעשה ה-Fanart הראשון של הדמות הזאת בעולם. אני מרשה לעצמי להתגאות.



הבחורה שציירתי, אליזבת' ברלינג, היא דמות מהנובלות של סטרייק ויצ'ס.
העלילה של הנובלות מתרחשת כמה שנים לפני העלילה של סדרת האנימה, במקום ויחידה אחרים, עם דמויות אחרות.
ובטח אנשים מסויימים ירגישו הקלה לנוכח העובדה שבנובלות, אי אפשר לראות להן את התחתונים כל רגע.
אגב, כמו עם יתר הדברים בסדרה הזאת, האופנוע שעליו היא רוכבת מבוסס על דגם של אופנוע אמיתי וקיים. ועוד פרט טריוויה מיותר; זה אותו אופנוע (הרמס) שיש לקינו ב"המסע של קינו".

יום חמישי, 25 בספטמבר 2008

קנדי… בוי?!

טוב, אני חייבת להודות, כששמעתי את השם הזה בהתחלה, חשבתי ישר שזאת איזו סדרת שיאל, ברצינות, "Candy☆Boy"?
לא העלתי על דעתי לצפות בזה אפילו.

האמת שרק לפני שבוע שמתי לב שמישהו שאני מכירה צופה בזה, ושאלתי אותו אם זה מהנה, הוא השיב לי שכן, אבל גם אז לא ממש התחשק לי לנסות.
רק אתמול מאוחר בלילה חבר יותר קרוב אמר לי שהוא צופה בזה, ושכדאי לי גם.
אחרי שהוא הוסיף שזה אינססט בין שתי תאומות בכלל הרמתי גבה והרגשתי שאני חייבת לצפות בזה. אז ניסיתי, למה לא?



קודם כל אני רוצה להבהיר שאין פה יורי, רק שוג'ו איי. ואמנם שמעתי מכמה אנשים שהם לא אהבו את זה מהסיבות שלהם, אבל אישית, אני חושבת שהנושא, במקרה הספציפי הזה, והביצוע שלו, הם אחד המתוקים.
תוך רגעים ספורים התאהבתי בשתי הגיבורות, יוקי וקאנה, כל אחת עם האופי השונה שלה, ומערכת היחסים התמימה-לא תמימה שלהן הקסימה אותי.

הן מרשות לעצמן להתנהג איך שהן רוצות לעיני הצופים בלבד, אבל כלפי חוץ כמובן שהן לא נותנות לכלום לדלוף, גם לא מול חברותיהן הטובות.
מצא חן בעיניי גם שכל הזמן רואים את תגובות עוברי האורח התמימים לגבי ההתנהגות של הדמויות, אם הן מרימות את הקול שלהן פתאום או עושות משהו מוזר. בסדרות אחרות מצאתי את עצמי שואלת "למה אף אחד לא מגיב?"

אני בטוחה שרובנו חושבים בערך אותו דבר על כל נושא גילוי העריות, אבל מעולם לא יצא לי לחשוב על גילוי עריות בין שתי אחיות.
כשאני מסתכלת על זה בסדרה כמו קנדי בוי, זה פתאום מרגיש לי הכי נכון בעולם, פשוט בגלל שזה עשוי שם כל כך יפה. זה פשוט נראה כל כך מסקרן, ובנוסף לרצון להמשיך לצפות בסדרה בגלל הרומנטיקה (כמו בהרבה סדרות), אני סקרנית לראות מה יהיה עם שתיהן.

בקיצור, אהבתי. אהבתי מאד.
זה המתיק לי את היום.

יום רביעי, 24 בספטמבר 2008

תקפצו לי.



אף פעם לא ממש התחברתי לסרטי אנימה.
מחלקם נהנתי מאד, מחלקם לא ממש היה לי אכפת, אבל אף פעם הם לא נגעו בי באמת. האנימציה המרהיבה והסיפורים הגרנדיוזים אף פעם לא ממש עשו לי את זה. הם תמיד נראו לי כמו משהו קצר, חולף, שטחי. מעין סטוץ אנימה-י שכזה. אני יותר בן אדם של סדרות, מה לעשות. אני צריכה את הזמן שלי להתאהב בדמויות ולהתחבר לעלילה כמו שצריך.
אבל היום קרה משהו בהחלט יוצא דופן.

היום החלטתי סוף סוף לצפות ב"הילדה שזינקה מבעד לזמן", או בשפת האם שלנו Toki wo Kakeru Shoujo, שחיכה לי על הדסקטופ כבר יותר מדי זמן.
לא היה לי מושג על מה הסרט הזה, מה מחכה לי מעבר לפינה, ובטח שלא היו לי שום ציפיות. פשוט הפעלתי וחיכיתי.

תוך שניות הסרט הכה בי כמו כדור בייסבול לפנים.
"וואו!"
צעקתי בהפתעה.

חשבתי שזה יהיה עוד סרט שיהיה חמוד אבל לא ימשוך אותי, כמו כל היתר, אבל פשוט נשאבתי לתוך הסרט הזה כאילו הוא היה חור שחור שנפתח אי שם בגבול בין שוויץ לצרפת.
ההומור הזה שזורקים עליך כבר בהתחלה, ההומור הכל כך מציאותי, שפשוט תופס את אווירת הנעורים של התיכון בצורה קלילה ונעימה, שבה אותי.
מיד התאהבתי בגיבורת הסרט, מאקוטו, שהייתה כל כך חמודה ומעופפת, היא הצחיקה אותי, היא נתנה לי איפשהו תחושת הזדהות, היא כבשה אותי.
גם הגיבורים המשניים, צ'יאקי וקוסקה, היו שובים ונהדרים. השלישיה הזאת שלהם הרשימה אותי לטובה.

כל רצף האירועים של תחילת הסרט ביחד עם אופי הדמויות, גרמו לי להתפקע מצחוק כל 4 דקות בממוצע, להתלהב מהצורה המדהימה בה הכל נעשה. זה היה פשוט פנטסטי.
אחר כך כשהאירועים מתחילים להסתבך, הוכתי בתדהמה מהצורה הנפלאה בה הכל נטווה, הכל שזור למחרוזת נהדרת של אירועים משמחים ומעציבים. פשוט התרגשתי, התרגשתי כמו שלא התרגשתי כבר כמה חודשים טובים.

ואז כשמשום מה נוצרה אצלי איפשהו תחושה של סוף הסרט וחשבתי שלא יגיעו שיאים נוספים, זה הגיע. רק אז זה התחיל לטפס לשיא הזה שכל כך חיכיתי לו.
מי שצפה בסרט ומכיר אותי, אמור לדעת כבר מראש על מה אני מדברת, אז אני לא אכתוב גם כדי לא להרוס בטעות למישהו.
הכל היה עשוי בצורה כל כך נפלאה, היו רגעים בהם פשוט התחלתי לבכות, ואחרי כל רכבת ההרים הרגשית שמטלטלת אותי במהלך הסרט, זה היה פשוט מספק.

אין לי מילים.


למרות שיצאו די הרבה.
בהתחלה חשבתי שאני אאלץ להתנצל על פוסט קצר ושאין לי מה לכתוב, אבל בסך הכל רציתי להביע את התלהבותי. לכן גם חשוב לי לציין שזו לא ביקורת ולא סיקור או כל מילה פלצנית שאפשר לחשוב עליה.
אם הייתי נוהגת לתת ציונים לדברים בהם אני צופה, הייתי ללא ספק נותנת לו 10 עגול ויפה. מגיע לו, מכל הלב.

יום שני, 26 במאי 2008

עוד קצת טוהו

ובכן, החלטתי לעשות עוד קצת כבוד לטוהו ולדברים החדשים שיצאו,
ונזכרתי שיש לי גם קצת מה להגיד על הדמו של טוהו 11.
זה די מגניב שהכניסו את הקטע של בחירת דמות ספורטינג לדמות שלך, שלפיה היריות, הפצצות, התנועה, האנרגיה ועוד מספר פרמטרים משתנים.
כנראה מישהו שם לב שהקטע הזה היה נחמד בטוהו 8 והחליטו ללכת עם זה שוב בצורה קצת שונה.
למי שלא יודע, ריימו הולכת עם יוקארי\סויקה\איה ומריסה הולכת עם אליס\פאצ'ולי\ניטורי.
וביותר פירוט:
כשריימו ביחד עם יוקארי היא חושבת בפורטלים, חלק מהיריות שלה עוברות לצד השני של המסך, והיא יכולה בעצמה להשתגר לצד השני של המסך. עושים את זה באמצעות לחיצה כפולה לכיוון מסויים כשאתם צמודים לדופן, בלי לירות.

כשריימו ביחד עם סויקה יש לה פיצ'ר נחמד בו היא אוספת את כל האייטמים שעל המסך ברגע שעוזבים את כל המקשים (כולל החצים), רק שלוקח לזה שניה לפעול.
היריות המלוות שלה הם כדורים לבנים שמנמנים שפונים בצורה כיאוטית כשהם מגיעים לחלק העליון של המסך.

כשריימו ביחד עם איה היא מסוגלת לנוע ממש במהירות ברגע שעוזבים את כפתור הירי (זאת אומרת - z).
היריות המלוות שלה מתחילות נגד כיוון התנועה שלה וככל שמתווספות יותר הן פונות גם עם כיוון התנועה שלה וגם נגדו (וניתן לקבע אותן כשנכנסים לפוקוס).

כשמריסה ביחד עם אליס היא משתמשת בבובות של אליס במקום הכדורים המלווים שלה, וכשהיא עושה ספאלקארד היא מקריבה את אחת הבובות לטובת לייזר אדום ומאיים. בנוסף לכך, היא יכולה לאגור כמות כפולה של אנרגיה, משמע יותר בובות ויותר פצצות.
כשמפקסים את התנועה שלה היריות שלה רק מתפזרות.

כשמריסה ביחד עם פאצ'ולי יש לה פיצ'ר נחמד בו היא יכולה להחליף בין 5 סוגי ירי שונים של הכדורים שמלווים אותה; ירי קדימה, אחורה, לצדדים, ירי מפוצל לפנים וירי בזווית רחבה.
מחליפים בין הסוגים השונים על ידי לחיצה על הפוקוס והירי ביחד.

כשמריסה ביחד עם ניטורי היריות המלוות שלה הן טילים חמודים, והספאלקארד שלה הוא בעצם מגן (כמו הצ'רי בורדר בטוהו 7).

אני נורא אוהבת את הדינמיות הזאת של הדמויות, זה מוסיף המון לדעתי ^^
ועוד דבר שמצא חן בעיניי הוא השיטה שלפיה אוספים את הפסילות לאורך השלב (אוספים את הכוכבים הסגולים האלה וממלאים פסילות).
חבל שכל כך חשוך שם מתחת לאדמה.

קול אנד קרייט     איוסיס
הורדתי גם את האלבומים החדשים של קול אנד קרייט ושל איוסיס (לא האלבום קאברים של אליס), ושניהם בינתים די טובים.
כן, האלבום של איוסיס טוב והרשים אותי, לא כמו האחרון שעשה לי צהבת רק מלהקשיב לו, אבל אח"כ התברר כקצת נחמד.
קרו'סקלו
דיסק נוסף שיצא ברייטאיסאי והשאיר בי רושם חזק הוא של קרו'ס קלו, "Crossfire Barrage". יש בדיסק הזה כמה אריינג'ים ממש מצויינים והוא פשוט טוב. מומלץ ביותר.

(גם הפוסט זה הוא סוג של קופי פסטה מהודעה ב-4)

טוהו 10.5 - Scarlet Weather Rhapsody

אז ככה, לאור יציאת משחק המכות החדש של טוהו ברייטאיסאי 5, החלטתי סוף סוף לכתוב פה עוד איזשהו פוסט.

טוב, לענייננו,
המשחק המלא מן הסתם לא שונה מהדמו שיצא לא מזמן, ובאופן כללי הוא די כייפי.
שיחקתי בינתים רק במסלול של מריסה (= נגד אליס, ריימו, דונגי, איה והבוסיות האחרונות).
אליס ואיה הן בדיוק כמו בדמו, אולי היה לאיה איזה ספאל קארד נוסף אבל לא ממש שמתי לב וחלפתי על פניהן שמחה וטובת לב.
הספאל קארדים של ריימו גם הם די נחמדים וקלים, הלאה...

אני חייבת לציין שהספאלים של אודונגי הרשימו אותי ממש, כל הרעיון של האשליות שלה בוצע בצורה כל כך מגניבה, שבהתחלה אפילו לא קלטתי מה הולך שם ונאלצתי לעשות קונטיניו כבר בשלב 3.
קיים כמובן גם הגימיק של הספאל קארדים בהם הקליעים מתבייתים עליכם במעופם האיטי, זה כל כך מגניב~
אה, וכמובן שעשו קופי פסטה ליריות שלה בהן הכדורים שלה עפים מהר מאד עד אליכם ואז מאיטים.
באופן כללי אודונגה קצת מסובכת כשזאת הפעם הראשונה שמגיעים אליה, אחרי הכל העיניים שלה גורמות לטירוף ואשליות וכל זה, אבל אחרי שמבינים מה היא רוצה הכל בסדר וזה קלי קלות!
טיפ ידידותי - אל תיכנסו לה לרדיוס של הטירוף, ותזהרו מלייזורים.

הבוסית הלפני אחרונה והאחרונה הן הדמויות החדשות, סלחו לי שאני לא יודעת את שמן, והעיצובים של שתיהן גם הם די מצאו חן בעיניי.
הבוסית הלפני אחרונה הזכירה לי בעיצוב שלה את רנקו אוסאמי, והיא היתה די מרשימה בספאלים שלה, אבל לא מי יודע מה קשה אחרי שמבינים מה היא רוצה, למרות שהיה לה ספאל אחד שפשוט טחן אותי.
(גם אצלה בגלל ההפתעה המוחלטת נאלצתי לעשות קונטיניו).
הספאל קארד האחרון שלה היה חמוד ממש, בו היא מקרינה מעצמה לייזורים לבנים-כחולים והיא מתחילה לרדוף אחריך, זה היה משעשע ברמות וממש איזי מודו.

שקרכלשהו טנשי
אבל מי שבאמת הרשים אותי במשחק הזה היתה הגבירה בתמונה, הבוסית האחרונה כמובן, כראוי למשחק טוהו שמכבד את עצמו.
העיצוב שלה יפה ויש בו מין צבעוניות מעניינת ונחמדה.
סלחו לי שאני עדין קצת בהלם אז אני לא זוכרת מה הלך שם בדיוק, אבל הבוסית הזאת באמת היוותה לי קצת בעיה בריצה ראשונה.
הספאל קארדים שלה היו ממש יפים ומרשימים לדעתי, כשביניהם היא משתמשת בסלעים (אלה מהאייקון של המשחק) והמון לייזורים אדומים.
האייקון של המשחק:

הספאלים האחרונים שלה היו בעיקר ספאלים שבהם היא מרימה עמודי סלע מהרצפה, כמובן תוך כדי שהיא מתרסקת עליך ללא רחמים, ולצערי הספאלקארדים האלה היו כל כך כבדים שהמחשב שלי לא יכל לעמוד בהם והכל הלך אצלי בהילוך איטי והמון אי וודאות.
אני חייבת להודות שממש נהנתי מהספאלקרדים האלה, אבל בגלל האיטיות לא ממש הצלחתי לשלוט במריסה לרמה שבה אני אוכל להאבק בבוסית הזאת כמו שצריך, והכל היה עניין של מזל.
אבל כמו שציינתי, לצערי היא עשתה לי קצת בעיות ונאלצתי לבזבז עליה את הקונטיניו האחרון שלי, בעוד שלא ראיתי את הסוף של הספאלקרדים שלה באופק.

...
כשכן ראיתי את הסוף לספאלקארדים שלה, ולרגע השלתי את עצמי שסיימתי את המשחק (אבל לא כמו שצריך), נוכחתי לראות שמצפה לי עוד מסכת ייסורים.
אחרי שכל המסך הפך לבן וגרם לי לחשוב שעליתי לגן עדן, מצאתי את עצמי על במה של עמודי סלע, בהתאם לעיצוב של אותה גברת בוסית, כשהיא עומדת מולי והHP שלה בחצי.
היא התחילה כמובן עם הספאלקארדים שלה, ולקח לי טיפה זמן לקלוט שההתקפות שלי לא עושות לה כלום וכנראה הייתי צריכה להשתמש בספאלים שלי, אבל היה כבר מאוחר מדי...

סה"כ משחק טוב מאד ומהנה :}

לצערי אני קצת חלודה, ואני גם לא יודעת לשחק ב10.5 (בשונה מב7.5), אז הריצה הראשונה במשחק החדש היתה די עלובה מבחינתי.
המשחק יחסית קל ואין שום בעיה לסיים אותו בריצה ראשונה. אין לי ספק שאני יכולה לסיים אותו בלי קונטיניוס בפעם הבאה שאני אנסה .
^_^

(פוסט זה הינו קופי פסטה מהודעה ב-4)

יום שני, 7 בינואר 2008

תסמונת הינאמיזאווה.

higurashi-kai2.jpg

היגוראשי נו נאקו קורו ני קאי. סיימתי.
אני לא בטוחה איזה מהסדרות אני חושבת שיותר טובה. אני לא בטוחה איזה מהסדרות אני אוהבת יותר. אני כנראה אוהבת אותן כחבילה אחת.
למען האמת, הן שונות מאוד אחת מהשניה, כשהיגוראשי קאי משתמשת בהיגוראשי בתור מין אקספוזיציה, היכרות או הכנה.
למעשה, הסיפור שמוצג בהיגוראשי קאי יכול פחות או יותר לשמש כסיפור בפני עצמו, אבל הוא לא יהיה בשום אופן אותו דבר בלי כל מה שמוצג לנו בעונה הראשונה; בגלל מה שאנחנו יודעים, בגלל מה שאנחנו לא יודעים ובגלל מה שאנחנו עדיין לא מבינים.

קראתי המון דעות שליליות של אנשים על היגוראשי ועל היגוראשי קאי. אני יכולה להבין את הטיעונים שלהם, אבל אני לא יכולה להצדיק אותם בכלל. אני רק חושבת שהם באו עם ציפיות וגישה לא נכונות כשהם ניגשו לסדרה או הסדרות. אולי הם חיפשו בה את הדברים הלא נכונים, בערך כמו לצפות לשוג'ו בגורן לאגן.
אני חושבת שתנאי הכרחי להנאה מהיגוראשי קאי הוא לא לצפות לאותם דברים שמוצגים בעונה הראשונה, מהבחינה של לחכות לרגעי היאנדרה המטורפים. זה יהיה טיפשי לצפות לזה.
אישית, אני לא ממש ידעתי מה הסיפור, חוץ מהלולי הרצחניות, ולא ציפיתי לכלום, ודי היה ברור לי שהיא לא תימשך ככה גם לעונה השניה, כי זה לא יוכל להתקדם לשום מקום.
לא רק שהיגוראשי קאי לא מתעסקת באותם דברים שהתעסקה העונה הראשונה, היא מציגה את הסיפור והתעלומות הלא ברורות מהיגוראשי ואז הולכת מעבר להן. רחוק, הרבה יותר רחוק.

עכשיו כשסיימתי לצפות בהיגוראשי ובהיגוראשי קאי, אני חושבת שהסדרה הזאת גרמה לי לחוש את אותה תחושה נפלאה שהיתה לי אחרי שסיימתי לצפות באנימה הראשונה (הטובה) שראיתי. אותן תחושות של כיף ושל "ואוו!", של משהו מדהים שאתה לא מצפה לו, של דבר נפלא שגילית.
ואכן, כמו שחבר וותיק אמר לי, זה בטח בגלל אותה רעננות שיש בסדרה הזאת, של משהו שונה שמרגיש כל כך חדש, לא עוד משהו גנרי שאתה נתקל בו שוב ושוב ומותיר אותך בייאוש.

ועכשיו ברצינות, כל מי שאמר שהיגוראשי קאי פחות טובה פשוט לכלך. היא טובה. מאד טובה. לא טובה יותר או פחות מהיגוראשי. היא שונה. והיא לא יכלה להיות טובה כמו שהיא בלעדיה.
נהנתי מהיגוראשי ומהיגוראשי קאי מאד. יותר מדי אפילו.
סדרה נפלאה, סדרות נפלאות.

אני ממליצה עליה בחום, ואני ממליצה לא לבוא אליה עם דעות קדומות.
אני גם ממליצה לצפות בה בחדר מואר היטב ורחוק מהטלויזיה.

higurashi-kai.jpg

למדתי גם על כל מיני דברים טרוויאלים שקיימים במשחק ולא שומעים עליהם בכלל באנימה, ועכשיו אני צריכה לשחק במשחק אפילו יותר.

יום רביעי, 2 בינואר 2008

ניקו ניקו דוגה מדליי!

סוף סוף אחרי חודשים של עבודה (רק כמה ימים...) זה מוכן!

alice2.jpg

אחרי ש"שרנו" (אנחנו, מ-4) את המדליי בכנס אמא"י בחנוכה, נמלאתי השראה והייתי נחושה בדעתי ליצור וידאו משל עצמי עליו אוסיף כתוביות ברומאג'י למילות השיר(ים) הנפלאות ומלאות המשמעות האלה.
הכל למען אותה מטרה נעלה - לדעת את המילים כמו שצריך לקראת ההופעה הבאה שלנו.
בעזרתם של מספר חברים נאמנים לימדתי את עצמי להכין וידאו, לתזמן, לטפסט ולהדביק עליו כתוביות~ הכל בהשגחתו האדיבה של לא אחר מאשר אולג-סנפאי (הא?)
בבקשה, הורידו אותו בהמוניכם!
ניקו ניקו מדליי עם כתוביות
הסרטון בניקו ניקו דוגה (גרסת קריאוקי)

תודות לחבר'ה האלה;
בועז, שלימד אותי כל מה שידעתי עד כה. ליאור, שלימד אותי להתעסק עם אגיסאב וכל אלה. גרשון, שהסביר לי בסוף איך לקודד את הכתוביות לוידאו. דרור, שבלעדיו לא הייתי מצליחה להביא את הקובץ לגודל יחסית נורמלי. וכמובן ~ לאולג, הניקוטארד הראשי שלנו.
ותודה מיוחדת לניקו ניקו דוגה, שהרסו לי את החיים.